תקציר העבודה:
עבודה זו מתמקדת בניכוי הוצאות של עסק, מתי ניתן לנכות
את ההוצאות של העסק משנה לשנה לפי הפקודה והפסיקה.
1) ס' 17 לפקודה הוא הס' אשר נותן את האפשרות של ניכוי
הוצאות. על מנת לנכות הוצאות, ההוצאות צריכות להיות כולן בייצור הכנסה. הפסיקה
קבעה מבחנים המראים מתי הוצאה היא פירותית ולכן מותרת בניכוי ומתי הוצאה היא הונית
ולכן לא מותרת בניכוי. קודם כל צריך לבדוק האם מדובר בהוצאה בזמן שיש עסק או הוצאה
טרום עסקית, בפסיקה נאמר כי לא תמיד נקבע אם קיים עסק לפי העובדה כי יש או אין
הכנסות, צריך לבדוק אם העסק כבר מאורגן ובשל בכדי להניב פירות. במקרה זה לגלית יש
רק רצון להקים חברה ועד עכשיו רק קנתה את הקרקע, ואין נתונים לפעולות נוספות, לכן
לפי פס"ד סידס מדובר פה בהוצאה טרום עסקית ולכן ההוצאה היא הונית ולא ניתנת לניכוי.
הפסיקה גם קבעה כי קניית קרקע היא יצירה של קיים חדש ולכן זו הוצאה הונית. כאן
לגלית לא היה עסק עדיין ומטרת קניית הקרקע היא לייצור הון חדש. עוד מבחן שנקבע
בפסיקה בודק האם ההוצאה אינצידנטלית לעסק? האם זה חלק מהפעולות הרגילות של העסק?
גם כאן נראה כי מפעל לייצור מכוניות לא קונה קרקעות בדרך כלל ולכן ההוצאה לא כרוכה
בעסק והיא הונית. על סמך כל הנאמר לעיל, ההוצאה במקרה זה לא תותר בניכוי. בנוסף
לפי ס' 21(א) לפקודה לא ניתן לנכות קרקע כפחת.
