עבודה בדיני ראיות בנושא חיסיון מפני הפללה עצמית וזכות השתיקה ציון 98 , החיסיון מפני הפללה עצמית נקלט בארץ ישראל דרך סימן 46 לדבר המלך ומועצתו (להלן: “סימן 46 לדבר המלך”) , כחסיון שמאפשר לאדם שלא למסור פרטים או ראיות שמסכנות אותו באשמה פלילית. סעיף 47 לפקודת הראיות (להלן: “הפקודה”) קובע כי אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודאה בעובדה שעלולה לגרום להאשמתו בעבירה פלילית, בין אם הוא מואשם בה או בין אם עשוי להיות מואשם בה . מאידך גיסא, לפי סעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) שאומרת, עד הנחקר במשטרה מחויב להשיב נכון על שאלות שנשאל, אך לא ניתן לכפות עליו להעיד נגד עצמו. לעומת זאת כאשר מדובר בחשוד או בנאשם, מוקנית להם זכות השתיקה, היינו לחשוד זכות השתיקה מכוח הפסיקה , ולנאשם זכות השתיקה מכוח חוק סדר הדין הפלילי, תשמ”א-1982 (להלן: “החוק”) . ניתן לראות כי זכות השתיקה הינה כביטוי לחיסיון מפני הפללה עצמית.
| מילות מפתח | עבודה בדיני ראיות חיסיון מפני הפללה עצמית זכות השתיקה |
| מקצוע/ות | קרימינולוגיה |
| מספר מילים | 1887 |
| מספר מקורות | 32 |
| שנת הגשה | 2020 |
