א. עיקרי הגישה המגוננת: אחת משתי הגישות (השנייה היא הפרשנית), המנסות להסביר את הקשר בין ילדים לטלוויזיה. הגישה המגוננת עוסקת בכוח השפעת הטלוויזיה על הילדים, והצורך הקיים בלגונן עליהם. גישה זו היא המרכזית והוותיקה בבחינת השפעת הטלוויזיה על ילדים, ומייחסת לה השפעה שלילית, בעקבות הטענה לפיה ילדים הם פאסיביים וקל להשפיע עליהם. גישה זו מתווה את תפקיד ההורה כדמות שתפקידה לגונן על הילד, לשמור על ילדותו ה’טהורה’, ולהגן עליו מפני תוכן שעשוי להזיק לו. על ההורה לפקח על הצפייה ו’לנהל’ אותה.
ישנם 2 מקורות תיאורטיים מהם לקחה הגישה המגוננת:
– המונח ‘אובדן הילדות’ – ניל פוסטמן: לפי ניל, בעידן הטלוויזיה מושג הילדות השתנה לגמרי.
תהליך זה קורה, בעקבות המקום המרכזי לה זוכה הטלוויזיה בחיי הילדים. ילדות על פי תפיסה זו היא הבנייה חברתית ולא נתון ביולוגי. אם בעבר, לפני המצאת הדפוס ילדים כקבוצה ייחודית לא זכו להתעניינות, התפתחות תרבות הדפוס הביאה עימה את בית הספר ובהדרגה את ההתעניינות בילדים והצורך להגן עליהם באמצעות חקיקה, בימים אלו, לא הייתה לילדים דרך להיחשף לתכנים למבוגרים.
על פי פוסטמן, אמצעי התקשורת המודרניים ובראשם הטלוויזיה שחקו בהדרגה את הגנה זו.
הטלוויזיה בשונה מהכתוב והספרים נגישה, קלה להבנה, לא דורשת ידע מקדים של קריאה והיא בנויה על תמונות וקולות, לכן ילדים נחשפים לתכנים שלא לגילם בטרם זמן.
| מילות מפתח | 10698, האוניברסיטה הפתוחה, לגדול עם הטלוויזיה והאינטרנט, לגדול עם הטלויזיה, לגדול עם טלוויזיה |
| מקצוע/ות | תקשורת |
| מספר מילים | 1876 |
| מספר מקורות | 1 |
| שנת הגשה | 2019 |