שאלה 1: א. הממברנה מוגדרת כ"נוזל דו מימדי". למה הכוונה? ב. כיצד נעות חומצות השומן בנוזל הדו מימדי. מה מגביל/מאפשר את תנועתן? ג. תארו שתי שיטות שונות שבהן משתמשים התאים כדי להגביל חלבונים לאזורים ספציפיים של הממברנה. האם ממברנה שרבים מחלבוניה מוגבלים היא עדיין נוזלית? שאלה 2: בטבלה שלפניכם מופיע הרכב חומצות השומן בממברנות של חיידקי E. coli שגודלו בטמפרטורות שונות: a. הסבירו את השינויים בהרכב הממברנה בהתאם לטמפרטורות השונות. b. מה היה קורה לממברנה של חיידק הגדל בטמפרטורה של 40 אילו הועבר בבת-אחת לטמפרטורה של 10 ? אילו תפקודים של התא היו נפגעים מכך? שאלה 3: המוליך העצבי אצטילכולין נוצר בציטוזול, ולאחר מכן מועבר לתוך הבועיות (וזיקולות) הסינפטיות, שבהן ריכוזו גדול פי 100 מאשר בציטוזול. כאשר הווזיקולות הסינפטיות מבוּדדות מהנוירונים, הן יכולות לספוג עוד אצטילכולין שנוסף לתמיסה שבה הן שקועות, אבל רק כאשר ATP נוכח. יוני + Na אינם דרושים לספיגה. העלאת ה- pH של התמיסה שבה שקועות השלפוחיות הסינפטיות מגבירה את קצב הספיגה. הוספת DNP מפסיקה מיידית את ספיגת האצטיל-כולין לבועיות. הַציעו מנגנון העברה של אצטילכולין לבועיות המתאים לכל הממצאים האלה. הסבירו
שאלה 4: כאשר מדגירים תאי דם אדומים (שלמים) עם לקטופראוקסידאז, מימן על חמצני ויוד רדיואקטיווי I125 ולאחר מכן מפרידים את החלבונים בגל המכיל SDS , מתקבלים על הגל מספר פסי חלבונים רדיואקטיווים, כי היוד נקשר לשיירי טירוזין והיסטידין הבולטים מחוץ לממברנת התא. כאשר מדגירים תאי דם אדומים (שלמים) עם אוקסידאז הגלקטוז, ומחזרים בנתרן בורוהידרידי המכיל טריטיום (H-BH43) . מתקבלים על הגל מספר פסים רדיואקטיוויים, שהם רק חלק מהחלבונים שסומנו ביוד רדיואקטיבי. – כך מסתמנים שיירי גלקטוז הבולטים אל מחוץ לתא. א. הסבירו את ההבדל בכמות החלבונים שהסתמנה בשני הניסויים לעיל? ב. מדוע התוצאות של הניסוי השני אינן משקפות סימון של כל הסוכרים בממברנה? ג. אילו תוצאות תתקבלנה אם נערוך ניסוי זהה לזה המתואר בשאלה – אך בשלחופיות הפוכות (אלה שלחופיות סגורות המכילות את כל מרכיבי הממברנה, אלא שבהן העלעל החיצוני של הממברנה פונה פנימה, והפנימי – החוצה). שאלה 5: חומצות אמינו עוברות את הממברנה בעיקר באמצעות שימוש בסימפורטר.
א. מהו היון שסביר ביותר כי המפל האלקטרוכימי שלו מניע את האימפורט? ב. האם ATP נצרך בתהליך? אם כן, כיצד?