ממן 11- שאלה 1, סעיף א':
דמיון סוציולוגי – מילס טבע את המושג בשנת 1959, הדמיון הסוציולוגי מאפשר לראות ולפרש את היחסים המורכבים אשר מתקיימים בין חיי הפרט לבין ההקשר החברתי-היסטורי שבו הוא חי. ז"א, תפקידו של הדמיון הסוציולוגי הוא לחשוף את היחסים ההדדיים בין ביוגרפיה (חיי היחיד) לבין היסטוריה (חיי החברה). ז"א, זהו אימוץ חשיבה סוציולוגית, התבוננות בתופעות בהקשר החברתי שלהן תוך התנתקות והתנערות מה "מובן מאליו" ומהמוכר שאותו אנו מכירים.

שאלה 1, סעיף א':
דמיון סוציולוגי – מילס טבע את המושג בשנת 1959, הדמיון הסוציולוגי מאפשר לראות ולפרש את היחסים המורכבים אשר מתקיימים בין חיי הפרט לבין ההקשר החברתי-היסטורי שבו הוא חי. ז"א, תפקידו של הדמיון הסוציולוגי הוא לחשוף את היחסים ההדדיים בין ביוגרפיה (חיי היחיד) לבין היסטוריה (חיי החברה). ז"א, זהו אימוץ חשיבה סוציולוגית, התבוננות בתופעות בהקשר החברתי שלהן תוך התנתקות והתנערות מה "מובן מאליו" ומהמוכר שאותו אנו מכירים.

סעיף ב':
הליכה לניחום אבלים שיושבים "שבעה"- הליכה לניחום אבלים שיושבים שבעה על אדם שנפטר זה דבר רגיל ולגיטימי ואף ניתן לומר שרעיון הניחום הינו דבר שמתרחש בכל העולם ובכל הדתות שכן זוהי דרכם של אנשים להביע חיזוק ואף כבוד לנפטר ו\או למי מבני משפחתו. לדוג': אצל המוסלמים מבחינת הדת יושבים 3 ימים והקרובים וחברי המשפחה הגדולה מביאים לאבלים אוכל בתקופת של שלושת הימים, זהו טקס חברתי משותף ששומר על הקרבה והיחסים בין המנחמים לבין המנוחמים. בראיה מזווית אחרת, אם נצא מנקודת הנחה שאדם המגיע לנחם לא מכיר את הנפטר, אך מכיר משהוא ממקורביו של הנפטר, הוא ירגיש סולידריות והדהות עם שאר המנחמים, הוא ירגיש עוול ,צער ואולי אפילו כאב על הנפטר, הוא יזדהה עם שאר בני משפחה, הוא ינסה לדמיין מי באמת היה נפטר, האם היה אדם חם ואהוב או ההפך, עד כמה הקרובים שלו היו מחברים אליו וכמה הוא יחסר להם. אותו אדם גם יכול לבחון מי האנשים שבאו לנחם ועד כמה הם קרובים למנוחמים. ניתן לומר בזהירות כי אותו אדם הבא לנחם ירגיש אף חוסר נוחות מכוון שלא הכיר קודם את הנפטר, ויש לו חוסר ידע ויכולת להגיד משהו לגבי הנפטר.