שאלה 1 סעיף א':

אלעזר ויינריב הגדיר את ההיסטוריה ככל האירועים שהתרחשו בעבר וקשורים בבני אדם.
דעת ההיסטוריה התפתחה במאה ה-19 במרחה התרבות המערבית כתחום של לימוד ובחינה באופן עצמאי. היא שימשה ככלי פוליטי וסייעה לבניית מדינת הלאום וליצירת תודעה לאומית בעזרת היסטוריה משותפת. בתחילתו התמקד המחקר ההיסטורי בדיפלומטיה, במלחמות ובסיפורי גבורה של שליטים במדינות. בכל התקופה הזו הנשים לא הוזכרו כלל ולא היה מקום כלל להזכירן למעט נשים יוצאות מן הכלל בדמותן של נשים לנצר אצולה – מלכות או קורטיזנות בעלות השפעה בחצרות השליטים בממלכה. לפיכך חברה אשר נשלטת בידי המין הגברי הושפעה גם היא בכתיבת ההיסטוריה אשר כלל לא הזכירה את הנשים כגיבורות ודפי האזכור בדבר הנשים היו דלים מאוד. השינוי החל בעשורים האחרונים באופן מהותי וחקר היסטורית הנשים הלך והתפתח, ואף נוצרו דיונים רבים באשר למעמדה של האישה בחברה והשפעתה של האישה בחברה. בעקבות התפתחות המחקר בעולם המערבי נשים החלו להתמקד בפעילויות פוליטיות שונות למרות שמקומן של נשים לא היה בזירה זו כלל. פעילותן ומעורבותן של נשים בארץ ישראל הביאה אותן לשותפות למפעל הציוני. הנשים התעקשו להיכלל בחברת הלאום ולהיות שותפות בה. הן ניהלו מאבקים עיקשים וזאת על מנת להשתלב בחברת הלאום. מאבקים אלו תרמו באופן ישיר אט אט את כניסת של נשים לזירה הפוליטית. השאיפה לגלות על הנשים בהיסטוריה היא זו שבעצם הביאה לתוצר של ההיסטוריה של הנשים, תהליך זה הוביל בסופו של דבר להיסטוריה של המגדר.
לראיה באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת נשמע הרצון בקול רם "לשחרר את ההיסטוריה של נשים" הטענה לכך הייתה כי לא די בחשיפה של "החבויות מההיסטוריה" נטלי זימון דיוויס טענה כי כולנו צריכים להתעניין בהיסטוריה של העולם ללא כל הבדל מין בין אישה לגבר ההיסטוריה היא עולמית ואין צורך להדגיש את ההבדל בין גברים לנשים ובכך ליצור פער מעמדי מובהק מראש.
"נראה לי שעלינו להתעניין בהיסטוריה של נשים ושל גברים כאחד, שלא נכון להתמקד רק במין המשועבד כשם שהיסטוריונים של מעמד אינם יכולים להתמקד רק באיכרים. המטרה שלנו היא להבין את משמעות המינים, של קבוצות המגדר בעבר ההיסטורי".