10664 – ג'נוסייד
2016 ג

ממ"ן 13
שאלה 2.
במהלך שנות השלושים והארבעים של המאה העשרים ביצע משטרו של סטאלין בברית המועצות טיהורים אתניים המוניים.
בשנת 1937 גורשו 171,781 קוריאנים מאזור מגוריהם בגבול בריה"מ ויפן. הסיבה לגירוש הייתה חשש של בריה"מ משיתוף פעולה בין הקוריאנים ליפן, שהייתה במתיחות עם בריה"מ. הקוריאנים גורשו בשני שלבים, בספטמבר ובאוקטובר של שנת 1937. למגורשים הותר לקחת איתם רכוש מינימלי בלבד. הגירוש התבצע בעזרת רכבות שהועמסו בהמוני אנשים, צפופות ודחוסות. הרכבות פרקו את המגורשים במרכז אסיה, שם למרבית המגורשים לא נמצא מקום מגורים והם הופקרו בקור העז ובאזור הזר. בין המגורשים לאוכלוסיה המקומית היה נתק שפתי משום שאלו ואלו לא דיברו את שפת השני ולא את השפה הרוסית. (…) אם כן, מרבית הגירושים היו תחת אמתלה של סכנה בטחונית של שיתוף פעולה מצד המגורשים עם אויבי בריה"מ. יחד עם זאת, הגירוש היה על סמך השתייכות אתנית בלבד ולא היה יחס אישי לכל מגורש ומגורש באשר לאשמתו. היחס היה קולקטיבי מתוך השתייכות לקבוצה אתנית. החלטת האו"ם משנת 1948 קובעת כי אחד המעשים הבאים עומדים בהגדרה של מעשה ג'נוסייד: הריגת אנשים הנמנים עם קבוצה אתנית; גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש לאנשים הנמנים עם הקבוצה; העמדת הקבוצה כולה תחילה בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתה הגופנית כולה או מקצתה. במהלך הטיהורים האתניים ביצעה בריה"מ מעשים בעלי אופי של ארבעת ההגדרות שלעיל, ובהתאם זאת יש להגדיר את הטיהורים האתניים שביצעה כג'נוסייד.
הסבר מהו טיהור אתני היה מסייע לך בתשובה – ניתן לאתר ביחידה 1 בעמוד 54.

שאלה 3.
בין סין לטיבט ישנה מחלוקת, שבמרכזה עומדות שאלת שייכותה של טיבט לסין וסוגיית ייחודה התרבותי של טיבט כיישות עצמאית בתוך המדינה הסינית.
בשנת 1951 נחתם "הסכם 17 הנקודות" בין סין לטיבט. ההסכם כלל ההודאה של ממשלת טיבט בראשות הדלאי לאמה הצעיר כי טיבט הינה חלק מסין, והתחייבות מצד הסינים לשמור על המערכת הפוליטית הקיימת בטיבט ולכבד את הדלאי לאמה כמנהיג הטיבטים, את הדת הטיבטית ואת המנזרים.בפועל, מייד לאחר חזרתו של הדלאי למה מבייג'ינג ללהאסה בירת טיבט החלה סין בשחיקה של סמכויותיו. נוסף על כך, בשנים שלאחר ההסכם השקיעה סין משאבים רבים בפיתוח והקמת תשתיות המחברות בין סין לטיבט, כאשר רוב ההשקעה הייתה בסלילת כבישים.
במסגרת המדיניות הממשלתית הסינית שהחלה לצאת לפועל בשנת 1956, אדמות סין הולאמו לידי השלטון, בכללן גם האדמות של טיבט. דבר זה היווה פגיעה במערכת החברתית-מעמדית הטיבטית, משום שרוב האדמות היו בבעלות של מנזרים אשר כלכלו עצמם בעזרת אריסים שעיבדו עבורם את האדמות והפיקו עבורם יבול למחיה ולפרנסה. חלוקת האדמות אמנם הייתה מדיניות שנקטה סין בכל רחבי המדינה, אולם בטיבט גרמה החלוקה לערעור הסדר החברתי ולהיחלשות כוחם של המנזרים עד כדי הריסתם. עם יישום מדיניות הקולקטיביזציה פרץ מרד מזוין בטיבט שדוכא באכזריות ע"י המשטר הסיני. חלק מהטיבטים המשיכו למחות גם בשנים שלאחר מכן, עד שבשנת 1959 המחאה הפכה לאלימה במיוחד.
(…)
יישום המדיניות הסינית, על-אף שהייתה מדיניות כלל-ארצית, היוותה הפרה בוטה של ההתחייבות לכבוד והייתה צעד הרסני באשר לעם הטיבטי ולארץ טיבט.מהפכת התרבות שסין ביצעה ברחבי המדינה גבתה קורבנות אנושיים רבים, אבל בטיבט ניתן לומר שיחד עם הקורבנות האנושיים היא גבתה קורבן של תרבות שלמה. למרבה המזל, המסורת הטיבטית לא הלכה לעולמה במהפכת התרבות של מאו ושורשיה הצליחו להמשיך ולחיות אותה גם במהלך השנים הבאות. תרבות זו ממשיכה להתקיים, כאשר הדלאי לאמה יושב הרחק מאדמתו ומנהיג מבחינה רוחנית את הטיבטים ואת הבודהיסטים בעולם. ניתן לסכם ולומר שהרדיפות בטיבט היו חלק ממדיניות סינית כוללת, אשר יושמה בחבל ארץ שדרש התייחסות שונה ואשר סין התחייבה ליחס זה במסגרת הסכם רשמי. על-כן ניתן לומר שסין עשתה מאמצים מכוונים לפגיעה בטיבט דווקא, כמקום אשר מייצג את הייחודיות התרבותית-הדתית שסין עשתה מאמצים כה רבים למחוק, מאמצים שלצערנו הובילו להרס רב אבל לשמחתנו לא הצליחו למחוק את התרבות עתיקת היומין. 48/50

יפה מאוד 88