10206 צמיחת המדינות החדשות באפריקה

תקציר העבודה

10206 – צמיחת המדינות החדשות באפריקה
2015 א

ממ"ן 14

שאלה 1.
א. מאז קבלת העצמאות בשנת 1960 מידי צרפת, מצויה הרפובליקה המרכז אפריקאית (הרמ"א) בפני בעיות פוליטיות רבות וקשות. ישנו חוסר יציבות שלטוני, המתבטא בכך שאין מנהיג אשר מצליח לבסס שלטון יציב ובריא לתקופה משמעותית. חוסר היציבות מתבטא בכך שאף מנהיג לא מצליח לגרוף תמיכה כוללת של הקבוצות במדינה, כך שישנם מאבקי כוחות פנים-ארצי בלתי פוסק. מצב זה מתמשך החל מקבלת העצמאות ועד לימינו. ומצד שני, יש גם ניסיונות של החברה האזרחית לקדם דמוקרטיזציה. לדוגמה בשנת 1964 מונה לנשיאות הנשיא המכהן, דוד דאקו, מאחר שלא היו לו מתחרים. שנה בלבד לאחר מכן, הודח דאקו בידי בוקאסה מפקד הצבא, אשר אחז בשלטון לתקופה של 14 שנים. תקופה זו נגמרה עם הפיכה צבאית נוספת של דאקו שהחזיר את השלטון לידיו. זוהי דוגמה קטנה לחילוף השליטים המתמשך, המתרחש כל אימת שקם אדם שמרגיש בעל כוחות מספיקים לבצע השתלטות אלימה על השלטון. לא בכל מדינות אפריקה אירעו חילופי שלטון מהירים כאלה, לדוגמה בחוף השנהב, שהייתה גם היא תחת שלטון קולוניאלי צרפתי, שלט אותו המנהיג החל מקבלת העצמאות בשנת 1960 ועד למותו בשנת 1993. יציבות זו בחוף השנהב התאפשרה משום שהמנהיג, הופואה-בואני, השכיל לכלול את כלל הקבוצות האתניות במדינה תחת מפלגה אחת בעלת מטרה משותפת – פיתוחה הכלכלי של חוף השנהב. אולם, במדינות בהן לא היה כוח פוליטי חזק ויציב כבואני, נוצרו מצבים דומים למצב ברמ"א, בהן השלטון מתחלף כל כמה שנים. דוגמה למדינה כזו היא סיירה לאון, אשר סבלה מהפיכות צבאיות רבות ומחילופי שלטון אלימים.
בעיה פוליטית נוספת וחריפה היא (…)
המצב בו האלימות היא המובילה את המערכת הפוליטית הוא נחלתן של רבות ממדינות אפריקה אשר שוחררו מעול הקולוניאליזם. כך לדוגמה במדינת צ'אד במרכז אפריקה, אשר הייתה גם היא תחת שלטון צרפתי, התחוללה מלחמת אזרחים חמש שנים בלבד לאחר שקיבלה צ'אד עצמאות בשנת 1960. במלחמת האזרחים היה מאבק בין השלטון הפוליטי לבין הפלגים הצבאיים-פוליטיים במדינה, כמו שקורה ברמ"א בה הצבא מהווה כוח הפולש לפוליטיקה ומנסה לתפוס לידיו את כוח ההנהגה.
בעיה פוליטית נוספת הניצבת בפני הרמ"א, היא (…)
כלל הבעיות הפוליטיות הנ"ל הובילו את הרמ"א למצב חירום כללי, לכאוס מוחלט ולחוסר אחיזה של השלטון במדינה ובכוחות הפועלים בה. כפי שראינו, רבות מבעיות אלה משותפות למדינות אפריקניות נוספות, אם כי ישנן מדינות אשר מצליחות להתייצב ולהתנהל באופן תקין ועצמאי.
כתמיד, מיטל, את כותבת תשובות מבוססות היטב. כל הכבוד, זו כתיבה אקדמית מיטבית. 25/25

ב. אנסה להסביר את הגורמים לחוסר היציבות הפוליטי, את ביטויו ואת תוצאותיו.
ככל המדינות אשר היו תחת שלטון צרפתי, קיבלה הרמ"א את עצמאותה בשנת 1960. החלטה זו של ממשלת צרפת הייתה גורפת לגבי כלל המדינות אשר היו בשליטה קולוניאלית צרפתית פרט למושבות צפון אפריקה. כלומר, ההחלטה נבעה מאינטרס של מדינת צרפת לשחרר את מושבותיה ולא מרמת המוכנות הפוליטית או על סמך מידת היציבות השלטונית בכל מושבה ומושבה. עקב העובדה כי צרפת כוננה שלטון פדרטיבי במושבותיה, ושכבת ההנהגה כללה צרפתים ומעט אפריקנים אשר התקרבו תרבותית לצרפת, הזהות הפנימית של מושבות רבות הייתה לא מפותחת בשביל לכונן מדינה המתנהלת באופן עצמאי. (…)
גורם נוסף לחוסר היציבות הפוליטי הוא קיומן של קבוצות רבות אשר אין להן ייצוג פוליטי המבקשות להתערב בפוליטיקה, כאשר אין כוח פוליטי חזק המאגד כוחות שמספיקים כדי להנהיג סדר במדינה. כך לדוגמה (…)
כעת נבחן את בעיית התערבות הקבוצות מבית ומחוץ המקשות על הסדר ברמ"א. מאבקי הכוחות מבית ומחוץ והאלימות הם נגזרת של חוסר היציבות הקיים במדינה ושל חוסר היציבות האזורי. באין מנהיג ושלטון יציבים בפנים המדינה, יכולה כל קבוצה לפלוש פנימה באלימות ולהצטרף למשחק. המצב המעורער במדינות השכנות גם הוא מוסיף פלפל למשחק ומספק סיבה לקבוצות ממדינות בהן קשה לפלוש לרמ"א ולנסות את מזלן. כך לדוגמה (…)
כנ"ל. אין לי להוסיף ולו מילה. 25/25

שאלה 3.
הריבוי האתני הפך ל"בעיה האתנית" עם כינונן של מדינות אפריקניות חדשות, אשר איגדו בתוך גבולותיהן מספר שבטים רב או שפיצלו שבט בין כמה מדינות. (…)
השלטון הקולוניאלי העדיף שבטים מסוימים על פני אחרים ואייש את צמרת השלטון והצבא ע"י שבטים שהיו נוחים לניהול השוטף והנוח של האירופים. כך לדוגמה אויש הצבא בדרך כלל ע"י בני שבטים קטנים ולא גרעיניים אשר היו בעלי מסורת לחימה. בדרך זו הבטיח השלטון הקולוניאלי נאמנות מרבית של הצבא אל מול מהומות שעשו בני השבטים הגדולים יותר, הגרעיניים. מוסדות השלטון אוישו בד"כ ע"י בני שבט שונה מהשבט שבצבא, זאת כדי שתהיה הפרדה מוחלטת בין השלטון לצבא וכדי שיהיה נוח יותר לשלוט על שניהם מבלי חשש להתאחדות של הממשל והצבא נגד השלטון הקולוניאלי. כך לדוגמה בטוגו בשנת 1960 השבט הדומיננטי בצבא היה קברה בעוד השבט הדומיננטי בפוליטיקה ואף בכלכלה היה אווה. בצורה זו נוצרו ניגודי אינטרסים ומאבקי כוחות בין השבטים השונים עוד במהלך השלטון הקולוניאלי. (..)
השלטון הקולוניאלי העדיף שבטים מסוימים על פני אחרים ואייש את צמרת השלטון והצבא ע"י שבטים שהיו נוחים לניהול השוטף והנוח של האירופים. כך לדוגמה אויש הצבא בדרך כלל ע"י בני שבטים קטנים ולא גרעיניים אשר היו בעלי מסורת לחימה. בדרך זו הבטיח השלטון הקולוניאלי נאמנות מרבית של הצבא אל מול מהומות שעשו בני השבטים הגדולים יותר, הגרעיניים. מוסדות השלטון אוישו בד"כ ע"י בני שבט שונה מהשבט שבצבא, זאת כדי שתהיה הפרדה מוחלטת בין השלטון לצבא וכדי שיהיה נוח יותר לשלוט על שניהם מבלי חשש להתאחדות של הממשל והצבא נגד השלטון הקולוניאלי. כך לדוגמה בטוגו בשנת 1960 השבט הדומיננטי בצבא היה קברה בעוד השבט הדומיננטי בפוליטיקה ואף בכלכלה היה אווה. בצורה זו נוצרו ניגודי אינטרסים ומאבקי כוחות בין השבטים השונים עוד במהלך השלטון הקולוניאלי. (…)
גם המודרניזציה הובילה להחרפת המתחים בין שבט לשבט בתוך המדינות. מידת החשיפה למודרניזציה הייתה שונה בין שבט לשבט, לפעמים משום הזמן בו נחשפו למגע עם המודרניזציה, לפעמים משום ערכי השבט אשר תאמו או גרמו לדחייה של ערכי המודרניזציה, ופעמים משום הדת השלטת באזור מסוים. כך לדוגמה, קבוצות אתניות אשר ישבו במוקדים כלכליים, קרי קרוב לחופים או קרוב למשאבי טבע, באו במגע עם האירופים ועם המודרניזציה בשלב מוקדם יותר. בהתאם לכך, שבטים אשר היו במגע עם המודרניזציה ועם האירופים גם רכשו השכלה לפני שבטים אחרים. לדוגמה, במערב ניגריה אשר שוכנת לחוף ים, היו רופאים ועורכי דין אפריקניים כבר בסוף המאה ה-19, בעוד שבצפון המדינה לא היה בוגר אוניברסיטה עד 1951. בנוסף, אחוז יודעי קרוא וכתוב בדרום המדינה אשר היה נתון יותר להשפעה אירופית עמד בשנת 1965 על 20 אחוזים, בעוד שבצפון המדינה אחוז יודעי קרוא וכתוב עמד על 2.1 אחוזים בלבד. גורם נוסף אשר השפיע על מידת החשיפה למודרניזציה היה המבנה הערכי של הקבוצות השונות. בקרב בני האיבו ניתנה הערכה לאנשים אשר הפגינו יוזמה והצלחה. העמדות הבכירות בחברה, בכלכלה ובפוליטיקה אוישו בהתאם למידת הכישור וההתאמה המקצועית לתפקיד. בהתאם לכך, היה לבני האיבו פשוט יותר לקבל אל תוכם את ערכי המודרניזציה אשר עודדה פיתוח אישי ותחרות. לעומתם, בני ההאוסה-פולאני היו חברה סגורה יחסית, אשר ייחסה למעמד המסורתי האריסטוקרטי חשיבות רבה יותר מאשר למשכילים. תפקידי ההנהגה הועברו בשושלת והמנהיגים לא נבחרו על סמך כישוריהם ומידת התאמתם לתפקיד. בהתאם לכך, מפגש בין קבוצות אלה הביא לידי ביטוי את פערי המודרניזציה ביניהם והוביל לפערים חברתיים וכלכליים, אשר החריפו את המתח בין הקבוצות השונות. המודרניזציה הובילה גם למוביליות רבה יותר, משום שפתחה אפשרויות רבות וחדרה את המקובעות הגיאוגרפית. משום כך בני האיבו בניגריה היו ניידים יותר והיגרו יותר מאשר בני הקבוצות האחרות. דבר זה הוביל לכך שכאשר היגרו חלק מבני האיבו לצפון ניגריה אשר בשליטת בני ההאוסה-פולני הם איישו משרות בכירות של ניהול, ושלחו את ילדיהם לבתי הספר המקומיים. בני ההאוסה-פולני חשו מקופחים וקינאו אל מול העובדה כי רוב משרות הניהול נתפסו על ידי בני האיבו, והתנהגו אליהם בקרירות ובאיבה לפעמים תוך הפלייתם. המאבקים בין הקבוצות הובילו לפחד של ממש מפני התאחדות כוללת, אשר תוביל לייצוג לא הוגן בכלל המדינה. ניתן לראות זאת בדבריו של ראש ממשלת צפון ניגריה בשנת 1962, אל-חאג' סיר אחמד בלו: "כפי שהדברים היו בתחילת שנות החמישים, לדרום היה מאגר עצום של אנשים המתאימים למשרדי הממשלה. לצפון כמעט שלא היו אנשים. במאבק שהיה מתחולל על המשרות הממשלתיות, המועמדים הדרומים היו זוכים ברוב המשרות. זו הייתה שאלה של חיים ומוות עבורנו […] אם הממשל הבריטי, שכללית היה הוגן, לא דאג מספיק לפיתוח הצפון, הרי מה נוכל לצפות מממשל אפריקני שכנראה יהיה בידי מפלגה עוינת". הביטוי החריף בו השתמש בלו בסוף דבריו כדי לתאר קבוצה שאינה שלו, "מפלגה עוינת", מדגים לנו את המתח והאיבה ששרו בין הקבוצות האתניות השונות יחד עם קבלת העצמאות וכינון המדינות החדשות.
יפה מאד. טוב שציינת זאת בהקשר זה.

שאלה 5.
הפאן-אפריקניזם היבשתי שאף לאיחוד פוליטי מלא של כלל מדינות אפריקה, בכללן המדינות הערביות שבצפון אפריקה. הוגה ומוביל הרעיון היה קוואמה נקרומה, לימים נשיאה הראשון של גאנה, המדינה האפריקנית שהייתה הראשונה להשתחרר מעול הקולוניאליזם.
(…)
אם כן גורמי הפירוד היו רבים, והקשו על איחוד כלל-יבשתי באפריקה. בעקבות כך גווע הפאן-אפריקניזם היבשתי לקראת סוף שנות ה-60.
25/25

כהרגלך, כתבת עבודה מעולה – יסודית ומעוגנת היטב בחומר הלימוד.