תפקיד הטלומראזות בהתפתחות וריפוי מחלת הסרטן

תקציר העבודה

על המאמר Genetic inhibition of telomerase results in sensitization and recovery of breast tumor cells
רקע ספרותי
חלק ראשון – DN-hTERT מעכב פעילות טלומראז ומקצר טלומרים
חלק שני – DN-hTERT גורם לרגישות של תאים סרטניים לאדריאמיצין
חלק שלישי – אישוש שיבוטי DN-hTERT ע"י שפעול מחדש של הטלומראזות
חלק רביעי – רגישות התאים עם DN-hTERT בזמן החלמה ומשבר
דיון ומסקנות
סיכום
נספחים
ביבלוגרפיה ממוספרת

רקע ספרותי

מבין כל ענפי המחקר הרבים שמתבצעים על גוף האדם, אין מסקרן מזה של הדנ"א. פענוח הקוד הגנטי היווה אבן דרך בהתפתחות המחקר הגנטי ותרומתו משפיעה על חיי היום-יום של מילארדי אנשים ברחבי העולם, וימשיך להשפיע במשך דורות.

בזמן חלוקת התא, הדנ"א מתקפל זמנית למבנה של כרומוזומים ומשכפל את עצמו. טלומרים הם אזורים בקצוות כל כרומוזום המכילים רצפי דנ"א חוזרים שלא מקודדים לגנים, ולהם תפקיד חשוב בהגנה על הכרומוזום. רצפי הדנ"א החוזרים של הטלומרים שונים מאורגניזם לאורגניזם, אך בד"כ מכיל רצפי  TG רבים. בבני אדם לטלומרים יש את הרצף החוזר של  TTAGGG.

מצאו כי לטלומרים תכונה מיוחדת –  הם הולכים ומתקצרים בכל חלוקה של התא בכ-50 בסיסים, וברגע שהם מגיעים לאורך מסויים, חלוקת התא מסתיימת. למעשה, למרות שרצפי הטלומרים הם בעיקרם דו-גדיליים, בסוף כל שכפול נוצר מצב בו גדיל ה-lagging יהיה יותר קצר מגדיל ה-leading מכיוון שהוא משוכפל ע"י מקטעי אוקזאקי, ולכן חלק מהטלומר יהיה חד-גדילי והטלומרים יתקצרו עם כל שכפול של התא[1].

החל מאורך מסויים, קיצור של הטלומרים יכול לגרום לפגיעה בגנים בכרומוזום שעלולים להשתכפל ולשיבוש תפקוד התא. מסיבה זו, כאשר הטלומרים מגיעים לאורך מסויים, התא מקבל איתות שהוא "זקן" מדי (ובפועל, עבר הרבה שכפולים), והוא מפסיק להתחלק. לבעיה זו קוראים בעיית סוף הרפליקציה וכדי לפתור את הבעיה הזו קיים האנזים טלומראז.

הטלומראז הוא ריבונוקלאופרוטאין, כלומר בנוי מחלבון ומרנ"א המתפקדים יחד (איור 1.0). מולקולת הרנ"א (שנקראת human Telomerase RNA – hTR) ומולקולת החלבון (שנקראותhuman Telomerase Reverse Transcriptase – hTERT) מסנתזות רצפי טלומרים קבועים לקצות כרומוזומים. כאשר ביטוי ה-hTERT הוא הכרחי לאקטיבציה של הטלומראז.