ניצול 'דין קדימה' ברישום זכויות קניין רוחני תוכן העניינים

1 .                   מבוא
______________________________________________עמ' 1
2 .                   רישום זכויות קניין רוחני ________________________________עמ' 2
2 .1   זכויות קניין רוחני __________________________________עמ' 2
2 .2   זכויות מכוח רישום _________________________________עמ' 3
2 .2.1          פטנטים ________________________________עמ' 3
2 .2.2          סימני מסחר _____________________________עמ' 4
2 .2.3          כינויי מקור ______________________________עמ' 4
2 .2.4          מדגמים _________________________________עמ' 4
2 .3   מהותיות הרישום ___________________________________עמ' 5
3 .                   דין קדימה ___________________________________________עמ' 8
3 .1   חדשנות __________________________________________עמ' 8
3 .1.1          דרישת חדשנות ברישום בחו"ל _________________עמ' 9
3 .2   מועד יצירת הזכות __________________________________עמ' 10
3 .2.1          זכויות מכוח ניצול קודם _____________________עמ' 11
3 .3   בעיות בינלאומיות נוספות _____________________________עמ' 12
4 .                   דין קדימה בחוק האמריקאי ______________________________עמ' 14
5.                   סיכום ומסקנות _______________________________________עמ' 16
6 .                   ביבליוגרפיה __________________________________________עמ' 18
תקציר הקניין הרוחני יסודו בדין וסופו בדין. מטרתם העיקרית של דיני הקניין הרוחני, וההגנה אותה הם מספקים לקניין זה, הנה עידוד היצירה והיוזמה לטובת החברה בכללותה. בין הזכויות השונות קיימים הבדלים מעשיים משמעותיים. זכויות בפטנטים, סימני מסחר, כינויי מקור, ומדגמים, מתקיימות רק אם וכאשר הן עומדות בחובת רישום.
ההלכה קובעת כי, מחוץ לתחומי הרישום, אין החוק מעניק הגנה לזכויות הקניין הרוחני. הלכת אנימה, שזכתה לאישור בהמ"ש העליון בפס"ד א.ש.י.ר מעניקה הגנה לזכויות קניין רוחני מחוץ לתוקפם של דיני הקניין הרוחני. יחד עם זאת, היקפה של הזכות, העולה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט מצומצם הרבה יותר מהיקפן של זכויות קניין רוחני מכוח רישום.
ההגנה המוענקת לזכויות קניין רשומות, להוציא כינויי מקור, הנה הגנה טריטוריאלית, התקפה בגבולות מדינת ישראל בלבד. הטיפול הבינלאומי בשאר הזכויות הרשומות מוסדר על פי אמנת פריס להגנת הקנין התעשייתי משנת 1883, והסעיפים התואמים אותה בחוקים הספציפיים. ס' 52 לפקודת הפטנטים והמדגמים, וכן  ס' 10 לחוק הפטנטים וס' 54 לפקודת סימני מסחר מעניקים "דין קדימה", לבקשת הרישום המקורית, המאפשר לבעל הזכויות לרשום את זכויותיו בארץ, אף על פי שהתפרסמו בעבר ואינן עונות על דרישת 'החדשנות' הכרוכה ברישומן בארץ ולבעלי זכויות רשומות בארץ לרשום את זכויותיהם גם במדינות זרות. בעניין פטנטים, מונה ס' 6 (2) ו-(3) שתי חלופות של פרסומים הקודמים להגשת הבקשה לרישום אך אינם פוגמים בכשרות האמצאה לרישום.
הקלות אלו, המוענקות לפרסומים בתערוכות מאושרות ובכנסים מדעיים אינן תואמות את החוק ביתר מדינות האיגוד, ולפיכך, פרסום על פיהן עשוי לשלול את זכותו של בעל האמצאה לרישום בחו"ל ועל ידי כך לפגוע משמעותית ביכולתו ליהנות מפירות אמצאתו. הקלות אלו אינן מוצדקות כשלעצמן, לא כל שכן, שבפועל, הן פוגעות באילו שלהם התכוון המחוקק להעניק יחס מיוחד.
תאריך הגשת הבקשה הוא התאריך הקובע לצורך הטיפול ברישום זכויות קניין רוחני, ולעניין זה ניצול "דין קדימה", לא רק שהוא מקל על בעל הזכות ברישום זכותו והגנתה במדינות שונות, אלא שהוא גם מאפשר למי שרשם את אמצאתו בפטנט בארץ זרה, או רשם את המדגם שיצר, להאריך את תוקף ההגנה המוענקת לאמצאתו בארץ. ברם, ניצול 'דין קדימה' יוצר מצב פרדוכסאלי בעניין זכותו של גורם מקומי לשימוש מכוח ניצול קודם ואף מונע ממנו את ההגנה אותה נתכוון ליתן לו (ובכך, הופך הסעיף הרלוונטי למיותר, למעשה).
החוק אף מוגבל בטיפול בסוגיות בינלאומיות מודרניות, כדוגמת, הסוגיות הכרוכות בשימוש ברשת האינטרנט. כך למשל, נושא רישום שמות מתחם באינטרנט מוסדר על ידי עמותה שלא למטרת רווח, שמעמדה המשפטי והיקף סמכויותיה איננו ברור. הטיפול השיפוטי בסוגיה נאלץ להיתמך על חוקים כלליים ללא התייחסות ייעודית לבעיות ייחודיות אלו.
בחינת החוק האמריקאי, והשוואתו לחוק הישראלי, מציגה במלואם את הקשיים בניצול 'דין קדימה', העולים מחוסר התאמה בין חוקי המדינות השונות. החוק האמריקאי, למשל, מתיר פרסום קודם של האמצאה, כל עוד תוגש בקשה לרישומה בתוך 12 חודש מתאריך הרישום. זאת ועוד, מאפשר החוק הגשת בקשה זמנית לרישום הפטנט, שאינה מוכרת בשאר מדינות העולם. לעומת זאת, אין החוק מכיר בהקלות דומות בדבר בקשות לרישום פטנט, תוך ניצול 'דין קדימה', כאשר היה פרסום קודם טרם להגשת הבקשה המקורית לרישום הזכות.
מסקנות:
ניתן למצוא פגמים משמעותיים בניצול 'דין קדימה' בהקלה על בעלי זכויות קניין רשומות בהבטחת הגנה בינלאומית לזכויותיהם, וכן סתירה פנימית בניצול דין זה לרישום זכויות זרות בארץ, שתוצאותיה עבור הגורם המקומי עלולות להיות הרסניות.
החוק הנו מיושן, ואינו מתאים למגוון ההתרחשויות האפשריות כיום.
יש לקרוא את המחוקק הישראלי לבחינתם מחדש ועדכונם של דיני הקניין הרוחני.