תקציר בשנים האחרונות טוענים אלו הדוגלים בתיאוריות ניאו- ליברליות ובתפיסות אינדיבידואליסטיות כי ארגוני העובדים הם קרטלים שקיומם עומד בניגוד לתפיסות של שוק חופשי וכי התחרות הגלובלית הפכה את ארגוני העובדים לאנומליים ו/או גם שתופעת האינדיבידואליזם בקרב העובדים היא שגורמת לאי רצונם להשתייך לארגונים. ארגוני העובדים נחלשים בצורה מובנית כתוצאה בלתי נמנעת מהגלובליזציה. בניגוד אליהם טוען רדאי (2004) כי לארגוני עובדים ולמשפט העבודה הקיבוצי יש תפקיד חיוני בהסדרת יחסי העבודה. כוח המיקוח של ארגוני עובדים ממלא תפקיד ייחודי וחשוב בשמירה על הרווחה החברתית, הכלכלית והפוליטית במשטרים דמוקרטיים וליברליים. בישראל, מערכת יחסי העבודה מושפעים מתהליכים כלל עולמיים וכן מתהליכים פנים ארציים. מהפן האוניברסלי, ישראל היא למעשה ראי של המתרחש בארצות הברית ובמדינות ארופה. תהליכי הגלובליזציה העולמיים כוללים – היחלשות איגודים מקצועיים, מעבר לחוזים אישיים והקטנת כח העבודה המאורגן.
הפן הפרטיקולי מתייחס לשני תהליכים מרכזיים אשר חברו לאותם תהליכים גלובליים. הכוונה היא לנפילת כוחה של ההסתדרות כאיגוד מקצועי וכן יישום של אידיאולוגיה ניאו-ליברלית כלכלית אשר הונהגה על ידי  שר האוצר האחרון ורואה בכח עבודה מאורגן מכשול בדרכה.
תהליכים אלו הביאו למעבר ממדיניות אשר מעודדת מערכת יחסי עבודה המושתתים על משא ומתן וכח עבודה מאורגן אל מדיניות מרתיעה אשר מושתתת על צמצום עוצמתו של כח העבודה המאורגן במשק.
במציאות של היום כח העבודה המאורגן בסקטור היצרני מצוי רובו ככולו בחברות הממשלתיות. בכלליות, חברות ממשלתיות מייצגות למעשה יחידות המאורגנות כחברות בע"מ שהבעלות והשליטה עליהן, במישרין או בעקיפין, בידי המדינה (אקשטיין ואחרים, 1998).
בעבודה אביא דיון תיאורטי ובו סקירה על עיקרי המודל לבחינת מערכות יחסי עבודה. אציג סקירה על המתרחש במקומות שונים בעולם בתחום זה. החלק השלישי של העבודה מציג את מערכת יחסי העבודה במשק הישראלי ואת התמורות שחלו בו. לבסוף אנסה לחזות את העתיד בנושא יחסי העבודה בישראל.