מבוא
עבודה זו באה להציג את הרעב הגדול במבט היסטוריוגראפי מערבי, כאשר שאלת המחקר הנבדקת היא: כיצד מציגים היסטוריונים מערביים את תקופת הרעב הגדול באוקראינה בשנות ה-30?
שאלת מחקר זו נבחרה משום שגם לאחר כ- 70 שנה, עדיין לא ידועות כל העובדות בנוגע לאירועים הטראגיים והזוועות המחרידות שהתרחשו בשנות ה-30 של המאה ה-20 באוקראינה. הפשע הגדול של רצח-עם נגד העם האוקראיני עדיין חסר בספרי ההיסטוריה בעולם. עבודה זו, מטרתה להציג מחקר השוואתי של ההתפתחות ההיסטורית, בעדויותיהם של היסטוריונים וחוקרים מערביים שונים, על ההתפתחויות וההשפעות שגרמו לרעב הגדול ולטיהורים הרבים באוקראינה בשנות ה-30. סטטיסטיקות ועדויות של אלפי ניצולים אוקראיניים וגרמנים, עדויות של אנגלים ואמריקאים, וכן, וידויים של סוכנויות במוסקבה ואף הודאתו של סטלין עצמו: כל אלה החלו להתפרסם ולהופיע כאוסף עצום של עובדות. כל הסיפור, נבנה כפאזל שבסופו, נשאלה השאלה העיקרית: למה מוסקבה החליטה להרעיב למוות מיליוני אוקראיניים? ההתנגדות לקולקטיביזציה, מדיניות שסימלה את תחילת תהליך הרוסיפיקציה, תהליך שהיה בו משום מפנה חד ממדיניות "ההשרשה" של שנות ה-20, שהעדיפה את השימוש בשפה ובתרבות המקומית – היא רק חלק מהסיפור – מדוע מוסקבה גרמה לרעב באוקראינה. ההתנגדות האוקראינית לא הייתה רק אידיאולוגית, נגד הקומוניזם, אלא גם פוליטית. הקרמלין עשה שימוש ברעב כבנשק פוליטי, במטרה לשבור את הרוח האוקראינית לעצמאות. והדוגמא לכך היא גל הרדיפות של אלפי אוקראיניים:
אינטלקטואלים, סופרים ומנהיגים בשנים 1932-1934.
מסמכים שונים בנושא "שחרור אוקראינה" נתגלו לא רק בכפרים הקטנים, אלא גם בקרב הדרגות הגבוהות של המפלגה הקומוניסטית האוקראינית. הטיהורים חיסלו והעלימו מאות אוקראיניים. לרבים מהם, התאבדות הייתה מפלט, והדוגמאות הבולטות לכך אירעו ב-1933, כאשר התאבדו – הסופר המפורסם מיקולה כבילובי והקומוניסט האוקראיני הוותיק, מיקולה סקריפניק.
לאור השאלות הרבות שנשאלו על –ידי היסטוריונים וחוקרים מערביים בנוגע לאירועים של שנות ה -30 באוקראינה כמו: מה היה יחסה של מוסקבה בתחילת שנות ה-30, שנות הרעב הגדול, כלפי אוקראינה? מדוע תקופת הרעב תרמה רבות לשינוי המדיניות הסובייטית כלפי השאלה הלאומית? ומדוע השינוי במדיניות הסובייטית כלפי הלאומים בעקבות תקופת הרעב בא לידי ביטוי דווקא באוקראינה? על מנת לענות על שאלות אלו ואחרות, בעבודה זו, יעשה שימוש בשיטת מחקר של ניתוח, תיאור והשוואה במחקריהם ובממצאיהם של היסטוריונים וחוקרים שונים, את הרעב הגדול באוקראינה, בנתיב היסטורי והתפתחותי. כאשר יש לציין, שהנתונים הכמותיים המובאים בעבודה זו מוטלים בספק ולא חד –משמעיים בקרב החוקרים המערביים, בעיקר בנוגע לכמות הקורבנות של הרעב הגדול, כפי שניתן יהיה לראות בפרק 3. ולבסוף, נראה מהן המסקנות שהושגו לאור הממצאים הרבים והעדויות המזעזעות שיתוארו במהלך העבודה, ומה ניתן לעשות הלאה.
העבודה תחולק לחמישה פרקים עיקריים:
בפרק הראשון, תהיה סקירה קצרה על עלייתו של סטלין לשלטון, וצעדיו הראשונים לתיעושה המהיר של בריה"מ בעזרת תוכנית החומש הראשונה (1928-1933).
כמו כן, שנת התמורה הגדולה (1929), שבה ביקש סטלין להגשים את התיעוש המזורז והקולקטיביזציה המהירה של החקלאות.
בפרק השני, אדון בהרחבה במספר תהליכים והשפעות מרכזיות שהובילו את אוקראינה לרעב הגדול בתחילת שנות השלושים. הפרק השני יציג את ה"שינוי הגדול" והמרכזי, בעזרת נתונים  וסטטיסטיקות שונות של היסטוריונים וחוקרים מערביים בולטים כמו: סובטלני, אוסבורן, גליסון, טילט, סימון וכדומה. הנושאים שיידונו בפרק זה, יעסקו ב: תוכנית "חמש השנים", התיעוש, העיור, הקולקטיביזציה ו"ההשרשה", חיסול מעמד הקולאקים וארגונה מחדש של החקלאות.
הפרק השלישי, הוא הפרק המרכזי בעבודה זו, המציג את "הרעב הגדול" באוקראינה. בפרק אציג את ממצאיהם, עדויותיהם והערכותיהם של היסטוריונים ידועים כמו: פול רוברט מגוצ'י, סובטלני, רוברט קונקווסט, ג'יימס מייס, וולטר דורנטי, ויקטור קרבצ'נקו ואחרים, בנושא הרעב הגדול. אערוך השוואה בין החוקרים ואתאר את הזוועות בתיאורים יוצאי –דופן כמו זה של ויקטור קרבצ'ינקו.
פרק רביעי, יעסוק בטרור הגדול של שנות ה-30. על חיסולה של העילית האינטלקטואלית האוקראינית, על חיסולם של סופרים, אומנים, הכנסייה האורתודוכסית ומנהיגים רבים אחרים.
עוד ידובר בפרק על, מדיניותו האכזרית של פוסטישב, מול מתנגדים בולטים כמו סקריפניק  והארגון למען שחרור אוקראינה (SVU), והערכות שונות על כמות הקורבנות של הטרור הגדול.
פרק חמישי, יעסוק בסופה של האוקראיניזציה, בהתבסס על תיאוריו וממצאיו של ההיסטוריון  אורסט סובטלני מספרו Ukraine: A History. האם סטלין הצליח בסופו של דבר, בשינוי אוקראינה, ובתהליך הרוסיפיקציה האתנית והלשונית? על שאלות אלו יינתנו תשובות בפרק החמישי.
השערת המחקר: על בסיס הנתונים שניתנו עד כה, ניתן לשער כי היסטוריונים מערביים יסתמכו על עדויות, באשר לרעב הגדול שאירע באוקראינה בשנות השלושים: מניצולים שהיו בזירת הזוועות ועל –ידי מסמכים שתיעדו את האירועים (כדוגמת התזכירים בעבודה זו: ראה בנספחים א,ג,ד), משום שאין עדיין מספיק ממצאים חותכים בכל הנוגע לנתונים כמותיים של הקורבנות האוקראיניים בשנות הרעב ובתקופת הטיהורים ההמוניים. כמו כן, אני משער שתוכנית החומש, תהליך הקולקטיביזציה וההשרשה לא יביאו לשינוי באוקראינה כפי שהבטיח סטלין.   לאחר שניתנה תשובה ניסיונית לשאלת המחקר, כעת תיבדק בניתוח נושא העבודה האם לחשיבה זו יש ביסוס או שהיא מופרכת.