מבוא- התנועה הרפורמית ויסודותיה העיוניים צמחו בגרמניה אך יושמו, פותחו ופרחו בארצות-הברית, משום ששררו בה התנאים המתאימים לכך .
בעבודתי אבדוק מהם הגורמים שהשפיעו על התהוותה והתחזקותה של התנועה הרפורמית במהלך המאה ה-19 בארצות-הברית ואעקוב אחר התפתחות זו דרך האירועים ההיסטוריים של אותה התקופה.
בחרתי להתמקד בתקופה בין השנים 1840 עד 1880. תקופה זו מצוינת כתקופה הגרמנית או התיכון-אירופית, משום שיהודים במספר רב הגיעו אז לארה"ב מגרמניה ועד מהרה עלו למעמד של עושר וגדולה בתוך הקיבוץ היהודי. בתקופה זו התעצמה יהדות ארה"ב, והחלה לובשת צורה, מכה שורשים של ממש בארץ, ויוצרת מתכונות של ליכוד, חיבור ורציפות. במהלך המאה ה-19, במקביל להתרבותם של יהודי ארה"ב, נשתנו צורות התפילה והמנהגים ונתווספו גוונים חדשים ושונים, ועימם התרבו גם הסתירות הפנימיות והניגודים הבולטים בין הקהילות ובין חבריהן. ניתן לשייך את הקהילה היהודית בארה"ב לשלוש תנועות עיקריות: רפורמים, אורתודוקסיים, וקונסרבטיביים. הרבנים והמנהיגים הרוחניים והאינטלקטואליים של תנועות אלה הציעו הצעות שונות ומתחרות להתאמת היהדות לצורכי הזמן והתנועות אותן הם מייצגים שיקפו את דעותיהם ורצונם. תנועות אלו נלחמו מלחמה גלויה וקשה כדי למשוך את רוב העם, כל אחת לצידה היא- וכל זאת על רקע של הגירה מתמדת ושינויים רדיקאליים במבנה החברתי של ארה"ב ובקיבוץ היהודי שיושב בתוכה.
תקופה זו נתייחדה גם בשל מאמציהם, כישלונותיהם והצלחותיהם של מנהיגי הרפורמה עליהם ארחיב בהמשך עבודתי. אנשים כמו: יצחק מאיר וייז, דוד איינהורן, ברנהרד פלזנטל, שמואל הירש, שמואל אדלר שעם פועלם נימנים ייסודם של כתבי עת, עיתונים, בתי ספר, מכללות, איגודי עדות ואגודות רבנים. מטרתם הייתה חיזוקו של הליכוד הקיבוצי יהודי, הנחלת המורשת היהודית בסגנון ובלבוש אמריקניים לבני הדורות הבאים וייצוגה של ההשקפה היהודית על עניינים בעלי חשיבות יהודית בפני הממשל האמריקני, כל אימת שיהא צורך בדבר. ביסודם של מאמצים אלה הונחו שתי הנחות נועזות: ראשית, שהיהודים באו לארה"ב להשתקע, ועתידות נכונות להם שם, ושאפשר לה ליהדות להתקיים ולהתפתח בסביבה חופשית שבה נפרדות, על פי רוב, דת ומדינה זו מזו. שנית, שחברה דמוקרטית זו תהא נוטה להיענות לפניות ולדרישות של היהודים . התנועה הרפורמית גאתה על גל של רצון לשינוי בדרכי הפולחן של בית הכנסת, שינוי בסדור התפילה, במחשבה היהודית הדתית וכו'. אולם היהדות הרפורמית לא הגבילה את עצמה אך ורק לתחומים אלה. כיוון שהתנועה הרפורמית מחשיבה עצמה כתנועה ליברלית, דהיינו לתנועה המעבירה תחת שבט הביקורת ערכים ותכנים והמעמידה במבחנו של השכל החופשי הישר הלכות נוהג ותרבות, הרי שהיא הביאה להחייאה מחדש של מחשבה רעננה בתחום היהדות בכך שהיא תבעה פירוש מחודש של דברי ימי ישראל לאורך כל הדורות .