מבוא
הקבוצה הכנענית צמחה בישראל בשנות הארבעים של המאה העשרים.        תחילתה של הקבוצה הכנענית נעוצה ב"ועד לגיבוש הנוער העברי" שהיה ניסיון ראשון לתת ביטוי לאידיאולוגיה הכנענית בפעילות מאורגנת של קבוצה. ו"בתנועת העברים הצעירים" שהתארגנה שנים אחדות לפני קום המדינה במגמה לכונן בארץ-ישראל ישות לאומית "עברית" כ"חברה טריטוריאלית תרבותית הפתוחה לכל אדם בלי הבדל גזע ואמונה".
רעיונותיה של התנועה השתלשלו מן הביקורת הלאומית-חילונית על היהדות המסורתית. התנועה מחתה ביקורת על היהדות הגלותית, על דת ישראל, מוסדותיה, ערכיה ומצוותיה ועל דרך ההיסטוריה היהודית כולה . ראשיתה של תנועה זו קשור במשורר המכונה יונתן רטוש, אשר בנעוריו היה מעורב בחיים הפוליטיים של המפלגה הרוויזיוניסטית (הימנית) בארץ, ערך את העיתון שלה, כתב שירים וגיבש לעצמו תורה פוליטית.
בתחילת שנות הארבעים מספר אמנים המכונים "כנענים" ניסו לפתור את בעיית הייחודיות והמקוריות של האמנות הישראלית כשהם יוצאים נגד סגנון האמנות שהיה בארץ, כי לדעתם היה בו צירוף של השפעות סגנוניות שהביאו עמם הציירים העולים מארצות אירופה או מהמזרח .
אחד האמנים החשובים של זרם רעיוני זה היה הפסל יצחק דנציגר. יצחק דנציגר דרך כשביט בשמי הפיסול שלנו והשפיע על רבים מבני הדור הצעיר ברבגוניותו, בדינמיות העצורה של יצירותיו השקולות ובכוח העולה מתוכן .
במרוצת ארבעים שנות יצירתו ענה דנציגר על שאלת מהות הפיסול כמה וכמה תשובות, הנוגעות כולן בשני תחומים עיקריים: חלל וזמן. בעוד שבראשית דרכו יצר פסלים המאכלסים את החלל כאובייקטים סטאטיים הניתנים לתפיסה מיידית, הרי שעם השנים הלכו האובייקטים והצטמצמו כמעט עד לידי ביטולם המוחלט, והחוויה הפיסולית הפכה לתהליך מתפשט של מעברים בחלל ובזמן, המתרחשים בנוף ומשתלבים לרצף אורגני של מפגשים בין האדם למקומו.
דנציגר האמין שהאפשרות היחידה שנותרה לאמן היא להיצמד אל הטבע, לחזור אל הנוף, אל המסורות רוויות הסוד והמיסטיקה, שהיו ועודן חלק אינטגרלי מהסביבה התרבותית של כל "מקום" ו"מקום". שם, באותם אזורי תווך שבריריים שבין תושב המקום לבין מקומו, בין הנוף לבין האוכלוסייה החיה בגבולותיו, יירקם מחדש משזר חיים, תיווצר יצירת אמנות שתקשר חומר ורוח לישות אחת .
בעבודתי, אעסוק בשאלה האם יש זיקה בין פסליו של יצחק דנציגר 'נמרוד' ו'שבזייה' ובין הקו האידיאולוגי של הקבוצה הכנענית? ומהו הקשר בין פסליו של דנציגר ובין דנציגר עצמו כאמן, לייחודיות הרעיונית של הקבוצה הכנענית.
ראשית, אציג את הרקע לצמיחתה של הקבוצה הכנענית ואת הקו האידיאולוגי שלה. לאחר מכן אציג את יישומה בתחום האמנות ואת הקשר של האידיאולוגיה-הכנענית לפסליו של הפסל יצחק דנציגר: 'נמרוד' ו'שבזיה'.