בית המשפט העליון – המושב הראשון, 1790-1801
בימים הראשונים להיווסדו היווה בית-המשפט העליון את הזרוע הפדרלית החלשה ביותר. המינוי לשופט עליון נראה היה כסופה של קריירה משפטית במוסד חסר-יוקרה ובעל מעמד נמוך, בעיקר ביחס לבתי-הדין של המדינות. למעשה, הנשיא וושינגטון התקשה למלא את שורות בית-המשפט העליון במועמדים מתאימים כיוון שרבים סירבו לקבל על עצמם את התפקיד ובבירה החדשה בוושינגטון לא יוחד מקום לבנין בית-המשפט העליון. ג'ון מרשל היה הראשון לבסס את יוקרתו של בית-המשפט העליון עד למעמדו הרם והנישא כיום. מסיבה זו מקובל להגדיר את התקופה בין הקמת בית-המשפט העליון ועד למינוי מרשל לנשיאו (1790-1801) כמושב הראשון.
הקמתו של בית-המשפט העליון מעוגנת בחוקה ונהליו היסודיים נקבעו בחוק המשפט (Judiciary Act) משנת 1789. החוק כונן בין היתר נשיא ו5- שופטים עליונים, 13 בתי-משפט אזוריים (אחד לכל מדינה) ו3- בתי משפט סובבים (Circuit) בהם ישבו 2 שופטים עליונים ושופט מחוזי אחד. חקיקה זו היוותה פשרה בין צנטרליזם לזכויות המדינות: בסעיף
5 לחוק נקבע כי בית-המשפט הפדרלי ישמש כערכאה לערעורים על בתי-הדין המדינתיים בכל מקרה שיש חשש שלא ניתנה עליונות לחוקה, לחוזים בינלאומיים ולחוקי הברית על פני אלו המדינתיים (סעיף 4 לחוקה). הענקת סמכות זו היוותה ניצחון לפדרליסטים וכדי לאזן אותה ניתנו תחומי שיפוט נרחבים לבתי הדין המדינתיים על חשבון בתי הדין הפדרליים.
כנשיא בית-המשפט העליון הראשון מונה ג'ון ג'יי (John Jay) ושאר השופטים מונו על פי מפתח ייצוג גיאוגרפי-מדינתי. הישיבה הראשונה נערכה בניו יורק ב2/2/1790- ובמשך השנתיים הראשונות עסקו השופטים בעיקר בהתקנת נהלים כיוון שאף תיק לא הגיע לדיון בפניהם, בשל העדפה ברורה לבתי הדין המדינתיים בעלי המעמד המוכר יותר. הנטל העיקרי שהוטל על השופטים היה להופיע בצמדים בבתי-המשפט הפדרליים הסובבים (Circuit Courts) במדינות השונות ובאזורים שונים של ארצות-הברית, חובה שהיתה כרוכה במסעות לאורך מחצית השנה כל פעם, הרחק ממשפחותיהם וביתם, בתנאי נסיעה לא-קלים. משימה זו היתה קשה עד כדי כך שהיוותה סיבה לסירובם של רבים לשבת כשופטים עליונים וגם לחלק מהמתפטרים ממשרה זו. בעיה עקרונית יותר נבעה מכך שהשופטים ישבו לא-פעם בבית-המשפט העליון בערעורים על פסיקותיהם שלהם כשופטים בבתי-הדין הסובבים. ברור, שערעור כזה מאבד מהאובייקטיביות שלו עד כדי איום על עקרונות הצדק והמשפט. לאחר טענות רבות הוסר חלק מהנטל הזה ב1793- בהחלטת הקונגרס כי די בשופט עליון אחד בבתי-הדין הסובבים. בחוק המשפט של
1 801 נעשה ניסיון לפתור לחלוטין את השופטים העליונים ממטלה זו אך הוא נוטרל מיד בחקיקה פחות משנה לאחר מכן מסיבות פוליטיות בשל הסכסוך בין הפדרליסטים והרפובליקנים. רק בשנת 1891 בוטלה לחלוטין חובה זו של שופטי בית-המשפט העליונים.
למרות האמור לעיל על חולשת מעמדו של בית-המשפט העליון במושבו הראשון, גם בתקופה זו נפסקו מספר פסקי-דין יסודיים וחשובים שהכינו את הקרקע למהפכה שהנהיג ג'ון מרשל.