מהי עיתונאות ראויה? את זאת קובעת האתיקה המקצועית. ראשית מצאה האתיקה את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת כעומדים מעל הכול. זכותו של הציבור היא לדעת את האמת, כלומר לקבל מידע מדויק, בנושאים שבהם יש עניין ציבורי. הנאמנות לאמת היא לכן חלק מרכזי באתיקה המקצועית. ערכים אלה מצטרפים לערכים כגון יושר והגינות. ערכים אלה מגבילים לעתים את הדרכים שבהן ראוי לפעול כדי לאתר את האמת ולפרסם אותה. תקנון האתיקה המקצועית, שנקבע על ידי מועצת העיתונות, הוא כלי נורמטיבי, שבאמצעותו אמורה מערכת זו לעצב את השקפת עולמם ואת כללי התנהגותם של חבריה. לפיכך, בצד היותו "האני מאמין" של קהילת התקשורת, הוא גם מגדיר שורה של כללי עשה ואל תעשה לעיתונאים, ולמעשה קובע מסגרות ודפוסים ליחסי הגומלין והתנהגות במישור האישי, מישור המיקרו. התקנון נועד לגבות את העיתונאי בתהליכי איסוף המידע ופרסומו, אך הוא גם מטיל עליו הגבלות וסייגים במגעיו עם מקור המידע או בפרסום. בנוסף, תורם התקנון לאיזונם של יחסי הגומלין, משום שהוא מבהיר, למעשה, את גבולות הלחץ והפיתוי, שבעלי המידע יכולים להפעיל על עיתונאים (המתווכים). לפי כללי האתיקה, העיתונאים הם משרתי הציבור, ובתור שכאלה עליהם לגלות "אחריות" רבה בכל צעד כדי שלא ימעלו באמון שהציבור נותן בהם (ווהל,
1 996). הנוסח האחרון של תקנון האתיקה, כפי שאושר על ידי מועצת העיתונות בשנת 1996, כולל
5 סעיפים, האמורים להנחות כל עיתון וכל עיתונאי.
הסעיפים הללו בוחנים שאלות מוסריות ומקצועיות וקובעים גם את הדרכים המעשיות להתמודד עמן.