יש הסוברים כי חופש הביטוי הוא חלק בלתי נפרד מהיותה חברה דמוקרטית ליברלית במהותה. הסברה נכונה מעיקרה אך מחייבת עיגון אמיץ ביסודות החברה ומוסדותיה הציבוריים. עיגון זה בה לידי ביטוי ע"י המחוקק בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998.
לכן, אסקור בעבודה זו את הזכות לדעת לעומת אינטרסים ציבוריים אחרים לפני ואחרי עיגון הזכות בחוק, תוך התמקדות בסעיפים הרלוונטיים. לאחר מכן אעמוד על הבעייתיות העולה מן החוק ואסקור את הפתרונות שמעמידה הפסיקה והאקדמיה לשאלות שעולות. לבסוף אנסה להציע תוספת למבחן שאומץ על ידי בית המשפט ואנסה להראות כי הבעייתיות נובעת בעיקר מחוסר הטמעת החוק בתוך מערכת המשפט.