הקדמה אצל אפלטון לא הייתה חלוקת הזמן לשניים: לזמן הנצחי, הקבוע, הבלתי משתנה, האידיאי; ולזמן האנושי, הקיומי, המשתנה. אצל אפלטון לא הייתה חלוקה מופרדת וברורה בין השניים אלא היו אלה שתי פרספקטיבות, שתי צורות התייחסות שונות לאותו הדבר. שתי פרספקטיבות שונות מתקיימות תמיד בכפיפה אחת במחשבתו של הפרט, הן עוזרות לאדם לתחום את הזמן על שתי הצורות שאפשר להתייחס אליהם (הקבוע והמשתנה) ובכך להגדיר את תפישת המציאות שבה האדם חי, ושהאדם מבין את עולמו באמצעותם.