מגזין פלייגירל: ניתוח פמיניסטי של ז'אנר פורנוגרפי הפונה לנשים תחילת המהפכה הפורנוגרפית, במאה ה-16 לערך, התאפיינה במידה רבה באנטי נשיות, משום שבבסיסה עמדה אחווה בין גברים על חשבון נשים. לינדה ויליאמס מציינת במאמרה "Fetishism and Hard Core” (1989), כי רק בשנות השבעים, עם כניסת סרטי ההארד-קור לקולנוע, הפכה הצפייה בסרט הפורנוגרפי למוקד תרבותי בעל נוכחות בשיח הציבורי הלגיטימי. שינוי דרמטי זה הביא גם לתחילתו של עניין נשי בפורנוגרפיה.             בנוסף, המהפכה המינית ותרבות שנות השבעים העלו לדיון את הבעיתיות שבמיניות הנשית. כך למשל, עלתה לראשונה שאלת הסיפוק המיני הנשי על הפרק, והחל חקר האורגזמה הנשית שהביא לגילוי חשיבות הדגדגן, ולניתוק ההנאה המינית הנשית מהאקט המיני עצמו. סוזאן מור (1988) טוענת כי בתקופה זו פריצתה של הפוליטיקה הפמיניסטית, שהעלתה לראשונה את רעיון ההבניה החברתית של המיניות, היא שאיפשרה את תחילתה של התופעה החדשה המגולמת בתמונות של גברים.
            על מנת לבחון תופעה זו, בחרתי ביצוג מיני הלקוח ממגזין "פלייגירל", גליון יולי 2004. מגזין אמריקאי זה משווק כמגזין לייף סטייל אירוטי לנשים הטרוסקסואליות. מככבים בו גברים עירומים, או עירומים למחצה, לצד מאמרים, ראיונות, טורי עצות ועוד. המגזין נוסד בשנת 1973 במהלך עליית התנועה הפמיניסטית, כתגובה למגזינים אירוטיים לגברים. הנסיון היה למשוך נשים לשוק זה, שהיה גברי באופן בלעדי עד כה. מרגרט וולטרס בספרה  "The Nude Male”(1979)  , טוענת כי הרעיון צץ בעקבות בדיחה של העיתון הפמיניסטי    “Off Our Backs”, שפירסם ב-1970 צילומים של גבר עירום בתנוחות והקשרים נשיים.