סלאמא מוסא (1958-1887)- אינטלקטואל, סופר פרוזה מצרי קופטי. ידוע בעיקר הודות לבקיאותו  בלימודיו המוקדמים על הסוציאליזם. מוסא תמך בתנועה הליברלית בספרות ערבית. לאחר סיום לימודיו באנגליה, פרסם מאמר מתומצת על סוציאליזם אשר שיקף את ניסיונותיו עם החברה הפביאנית. בשנת
1 920, ייסד את המפלגה הסוציאלסטית הראשונה בעולם הערבי, אך הצטרף למפלגת הוופד לאחר שסעד זע'לול הפך להיות מנהיגה. מוסא היה מודרניזטור נאמן ופופולרי בתרבות המערבית ובמדעי הטבע בקרב הערבים. הוא דיבר בגלוי על העמדות הפוליטיות שלו והאמין שהספרות יכולה ליצור סביבה, שבה החופש יכול לגדול ולשגשג.
לצידו פעל אינטלקטואל חשוב נוסף- טאהא חוסיין (1973-1889)- מגדולי סופרי מצרים במאה העשרים. נולד בכפר בדרום מצרים למשפחה מרובת ילדים, והתעוור בעודו פעוט. נשלח לקהיר ללמוד במסגד "אל-אזהר", אך כעבור זמן מה מאס בדרכי הלימוד המסורתיות והתחיל ללמוד באוניברסיטה החילונית שנוסדה בקהיר ב-1908. ב-1912, קיבל תואר דוקטור (הראשון שניתן במצרים) ונסע לצרפת כדי להמשיך את לימודיו. בשובו לארצו בשנת 1919 היה לפרופסור לתרבויות יוון ורומא ואחר כך פרופסור לספרות ערבית ודיקן הפקולטה למדעי הרוח. פרסם יצירות וספרי ביקורת רבים.
בעבודתי בחרתי להתעמק בשתי סוגיות עיקריות: בסוגיית השפה הספרותית אל מול השפה המדוברת ובסוגיית החינוך. שתי סוגיות המתקשרות זו אל זו ומהוות את אבן היסוד בפולמוס המורכב: איזו שפה תהיה השפה המובילה של העם? איזו שפה תפעיל מערכת החינוך? באיזו שפה ילמדו התלמידים? אלו הן השאלות העיקריות אשר אותן אעלה בעבודתי כאשר השאלה המרכזית היא משנתן של סלאמא מוסא וטאהא חוסיין בנושאים אלו.