ג'ון נאש " כשאני חולם, קורה לעיתים שאני חוזר אל מערכת מחשבות-השווא האופיינית למה שהייתי, ואז אני מתעורר ואני שוב רציונלי"  (גו'ן נאש) קווים לדמותו גו'ן פורבס נאש הבן הוא גאון מתמטי שהמציא את התיאוריה להתנהגות רציונלית חזה את המכונה החושבת וזכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 1994. חבריו מתארים את גאונותו כמסתורית – מוחו עבד מהר יותר,זכרונו אצר יותר וכוח הריכוז שלו היה גדול יותר. מתארים אותו כמשועבד למקוריות,מלא בוז כלפי סמכות וקנאי מאוד לעצמאותו. כמעט תמיד עבד לבדו,בתוך ראשו,בדרך כלל בהליכה,לעיתים קרובות תוך כדי שריקת נעימה של באך. הוא היה מאוד אדיש לספקנותם ולעגם של אחרים כלפיו. כאיש צעיר היה מוקף בגדולי הדור של המדע במאה העשרים כמו אלברט איינשטיין, גו'ן פון נוימן ונורברט וינר. אמונתו ברציונליות ובכוחה של המחשבה הטהורה הייתה קיצונית. גיבוריו היו אנשי הגות מתבודדים.הוא היה להוט אחר מחשבים ומדע בדיוני.
כאדם רציונלי באופן כפייתי,הוא שאף להפוך את החלטות החיים,אפילו הפשוטות ביותר כמו האם להיכנס למעלית הראשונה או לחכות לבאה,איזו עבודה לקבל,האם להינשא, לחישובי כדאיות ואי כדאיות,אלגוריתמים או חוקים מתמטיים נטולי כל רגש,מוסכמה ומסורת. הוא נתפס ע"י עמיתיו כמשונה מאוד, מתנשא,יהיר,בעל תגובות רגשיות לא הולמות, מנותק,מפחיד ומבודד.למרות הריחוק שלו היו לו התקפות פטפטת רבות על מסעות בחלל וזרמים גיאופוליטיים,תעלולים ילדותיים והתפרצויות כעס בלתי צפויות. באופן פרדוכסלי לאישיותו הבלתי מובנת לסביבתו, רעיונותיו עצמם לא היו בלתי מובנים. הישגיו בתחום המדעים היו רבי השפעה במאה העשרים וחוללו שינויים במדע הכלכלה המודרנית.
כבר בשנות העשרים לחייו זיכו אותו תובנותיו ותגליותיו בהכרה,הערכה ואוטונומיה. הייתה לו קריירה מבריקה במתמטיקה ,הוא יצא לנסיעות,הרצה,לימד,פגש את המתמטיקאים הגדולים באותה תקופה,והתפרסם. גאונותו זיכתה אותו גם באהבה כאשר נישא לסטודנטית שלו שהעריצה אותו,והוליד ילד.