לשבט או לא לשבט, זו השאלה עבודה במסגרת הפרו"ס:
"תיאוריית העליונות" ומתנגדיה                                                                                                             תוכן ענינים                                                                                                                                      עמ'  
1 .      הקדמה, שיבוט מהו?                                                                                              
1 -3
2 . דעות נגד השיבוט האנושי                                                                                          
3 -7
                                       
3 . הדעות בעד השיבוט האנושי                                                                                        7-9
4 . סיכום                                                                                                                     10 5. בבליוגרפיה                                                                                                              XX הקדמה בשנים האחרונות עלתה סוגיית השיבוט האנושי על שולחן הדיוניים המוסריים בועידות רפואיות, פוליטיות ודתיות רבות בעולם כולו. זאת בעיקר, לאחר שהתפרסם מקרה השיבוט של הכבשה – דולי ב-1997. המדען איאן וילמוט ועמיתיו הצליחו לשכפל את המבנה הגנטי של כבשה בוגרת ויצרו כבשה נוספת בצורה מלאכותית. הרוחות סערו, הן מהתפעלות והן מדחייה.
שאלות רבות צצו במוחם של המהרהרים בנושא זה. האם עובדה זו מציינת כי אנו עומדים בפני היכולת לשמר את גזע האנושות לעד? האם ניתן למצוא חיסונים מפני כל המחלות? האם ייתכן כי המדע תפס את מקום האבולוציה או איזשהו כוח עליון שהביא אותנו עד הלום?
העולם עומד בפני דילמה מוסרית מאתגרת. האם שיבוט הינו תהליך כדאי ונכון או שמא זהו תהליך שטני ומטורף?
על מנת להבין את נושא הדיון יש להבין תחילה מהו השיבוט עצמו. השיבוט הינו תהליך, בו משכפלים באופן מלאכותי תאים חיים מתאי גוף של יצור חי בודד. בטבע קיים תהליך הדומה לתהליך זה, הנקרא: רבייה אל-מינית. מינים מסויימים של צמחים, יצורים חד תאיים, חיידקים ואף מספר יצורים חסרי חוליות משכפלים את המבנה הגנטי שלהם ויוצרים בכך צאצאים הזהים להם מבחינה גנטית. ברבייה הזוויגית (מינית) לעומת זאת, מתרחש איחוד בין תא מין זכרי לתא מין נקבי מתקיים שיתוף מטענים גנטיים משני אורגניזמים ליצירת אורגניזם חדש, המכיל בתוכו מטענים חלקיים של כל אחד ממטעני ההורים. תאים ברבייה זוויגית מסוגלים אמנם לשכפל עצמם אך לא ליצור אורגניזם חי שהינו שיבוט של אחד מן ההורים. השיבוט, הוא נסיון ליצור תהליך של רבייה אל-מינית ביונקים וחיות אחרות אשר חסרות יכולות זו באופן טבעי. ישנן כמה שיטות שיבוט שונות, אך המרכזית שבהן (והשיטה בה שיבטו את הכבשה דולי) היא שיטת  איחוי (מיזוג) הגרעינים. בשיטה זו נלקחים שני תאים, אחד מבעל חיים תורם ותא ביצה (ביצית) שאינו מופרה. תחילה מבוצעות מניפולציות ביולוגיות על התאים. מחלצים את גרעין הביצית מתוכה, כדי שלא יווצר עודף של מטען גנטי בשלב בו מבצעים איחוי בין תא התורם לביצית. את תא התורם מביאים למצב של תרדמת. מצב זה הכרחי על מנת שהביצית תוכל לקלוט את התא התורם. לאחר טיפול ראשוני זה, מחדירים את גרעין התא התורם אל תוך הביצית בעזרת זרם חשמלי. הזרם החשמלי גורם לעירור (דרבון של פעולות פיזיולוגיות על ידי גירוי או שינוי חיצוני) הביצית וכך היא מתחילה בפעולת חלוקת התא. על מנת שסביבת חלוקת התא תהיה אופטימלית מוחדר התא לצינור השחלה (חצוצרה) של נקבה כלשהי. לאחר שבוע ימים יווצר עובר אשר יושתל בתוך רחמה של האם פונדקאיות. שם יגדל העובר ולבסוף יווצר העתק מדויק של החיה ממנה נלקח התא התורם.  שיבוט בעלי חיים נעשה באופן שגרתי זה עשרות שנים. שכפול תאים בצורה מלאכותי איננו תהליך זר במעבדות ביולוגיות ברחבי העולם. כך גם שיבוטם של יונקים ולא רק מיקרואוגניזמים למיניהם. כבר בשנות השמונים לדוגמא, הצליחו מדענים לשכפל עובר של עכברה הרה. אך, קיים הבדל יסודי בין שיבוט הכבשה דולי לבין השיבוט דאז. בשיבוטה של דולי, שוכפל תא בוגר ולא תא עוברי אשר אינו מיועד להפוך לעובר. במהלך השנים התאים משתנים וכל תא עובר "התמחות" כלומר, מוצא ייעוד ספציפי בגוף האדם. לכן, למרות העובדה כי כל תא מכיל את כל החומר הגנטי המצוי בגוף האדם, תאים מבוגרים הינם מקור פחות יעיל ליצירת תאים חדשים מאשר תאים עובריים שהם בגדר "מצע חלק" בתחילת דרכם איתם ניתן לבצע שכפולים גנטיים ביתר קלות.
יחד עם ההערכה לאות ההישג המדעי המרשים עצם ההצלחה, בשכפול הרכבו הגנטי של בעל חיים בצורות מלאכותיות ויצירת אורגניזם חי ונושם שלא ברבייה רגילה, הביאה גם להרמת גבה בהקשר לבעיות המוסריות של תהליך השיבוט.
אמנם ניתן גם לדון בהיבט המוסרי של שיבוט בעלי חיים כגון הכבשה דולי, אולם הסיבה העיקרית לתסיסה בקרב חוגים אלה היתה נעוצה בכך, שמבחינה תיאורטית ניתן לבצע את תהליך השיבוט גם על בני אדם. העובדה כי קיימת אפשרות לשכפול בני אדם מתאים בוגרים, ללא קשר לייעוד הביולוגי המקורי שלהם, היא הסיבה לתרעומת הגדולה.
עובדה זו הביאה, במסגרת החוגים השונים, לשאלות וטענות רבות כגון:
–  "האם מוסרי ליצור יצור חי מתאים שאינם עובריים?" "האם היכולת לשכפל אורגניזם חי בשלמותו לא תנוצל לרעה בידי גורמים עוינים בעולם ליצירת                                                                                                 גזעים עליונים ומובחרים?", "האם אורגניזם חי מתא שכזה יכול לתפקד כחלק מן החברה בצורה נורמלית לחלוטין?" לעומת זאת, ישנן דעות רבות שדוגלות ברעיון השיבוט ורואות בו בפתרון לתחלואי האדם. וכתהליך המצביע על קדמה מדעית וטכנולוגית שבאפשרותו להוביל לפריצות דרך חדשות במדע וברפואה אותו צריך לטפח באדיקות רבה. נציג כעת את שתי הדעות המנוגדות וננסה להבין את עמדתן.