מבוא
פרק א: טקסים, רב תרבותיות ואחדות לאומית
1 .1 טקסים
1 .2 רב תרבותיות
1 .3 קולקטיביות לאומית
1 .1.1 הבעיה העדתית
1 .1.2קולקטיביזם לאומי בישראל פרק ב: המימונה
2 .1 מקורות המימונה
2 .1.1 מקורות השם מימונה
2 .1.2 מקורות מסורתיים
2 .1.3 מקורות גיאוגרפיים
2 .2 מנהגי המימונה
2 .3 מנהגי המימונה בישראל ושינויי אופי החג פרק ג: השיטה
3 .1 שיטת המחקר
3 .2 מערך המחקר ביבליוגרפיה מבוא
המימונה נולדה בקרב יהודי מרוקו לפני מאות שנים. הכינוי "מימונה" נזכר לראשונה במאה ה – 18. עדות על קיומה מצויה מאמצע המאה התשע – עשרה. מאותה תקופה יש מסורת על חכם בשם ר' משה עמאר, שחי בעיר אגאדיר והתפרסם אצל המוסלמים בתור משורר ערבי. כשהשתטח על קברי צדיקים בעיר ואזאן שמע קול הקורא לו לחזור לאגאדיר, כי היהודים בצרה. ר' עמאר חזר לעיר וראה כי נכבדי היהודים נאסרו. הוא ביקש מהפחה לבטל את הגזירה, וכך אמנם אירע בערב הפסח. לכן ר' משה עמאר ציווה לחוג את מוצאי חג הפסח כמנהג מיוחד, וקרא למשתה הזה בשם "מימונה".
זהו משתה ושמחה של אמונה וביטחון בקב"ה להצילם מכל צרה. קיימות מספר גרסאות למקורו של שם החג. המרכזיות שבהן: מקור שם החג במילה "מימון", שפירושה- עושר. דהיינו, ליל המימונה הוא ליל העושר והאושר, המזל- טוב והברכות. מפסח ול"ג בעומר אין חתונות, וכך בערב הזה נהגו לארס ולשדך. לפי גרסה שנייה, המקור הוא מלשון "גאולה"- מאמינים בהבטחת השם לגאולה: כשם שעם ישראל נגאל בניסן, כך יגאל את ישראל בזמן הזה. הסבר נוסף קושר את החג למות אביו של הרמב"ם, ולפי גרסאות אחרות מדובר בציון חג האביב והפריחה.