ס"ק (תל-אביב-יפו) 10
5 /02 – מדינת ישראל נ' גב' חני אבני . תק-עב 2002(1), 77 ,עמ' 81.
======================================== בסכסוך שבפנינו מתקיימות מספר נסיבות מיוחדות, המצדיקות את החזרת הצדדים לשולחן המשא ומתן, תוך החזרתן של הקלדניות לעבודה. ראשית, העובדה כי המקור לדרישות הקיבוציות של הקלדניות הינו פסק הדין, היינו כי המדובר בסכסוך מעורב שרובו נוגע ליישומו של פסק הדין. שנית, העובדה כי עד היום הקלדניות סרבו להיקלט למרות שהמדינה פנתה אליהן על מנת לקלוט אותן ונערכה לקליטתן. כלומר, כי בצעדים הארגוניים שהקלדניות נוקטות, הן למעשה מסכלות את יכולתה של המדינה לפעול על פי פסק הדין וליישמו, וזאת בדרך של העלאת דרישות, לכאורה, מעבר לקבוע בפסק הדין, כמו מתן מעמד של קבוצה ייחודית עם היקף משרה שונה, מתן פיצוי לקלדניות שעבדו במערכת עוד לפני המועד שנקבע בפסק הדין וכדומה.
1 3. זאת ועוד, יש גם לתת משקל מיוחד לנכונות המדינה לנהל משא ומתן. נכונות זו של המעביד, בנוסף לחשיבות שיש לתת לקידום יישוב הסכסוך במסגרת משא ומתן בין הצדדים, מהווה שיקול למתן צו מניעה כנגד השביתה. בהקשר זה ר' את אותו השיקול בשביתת עובדי הבנקים על רקע המעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים בענף זה (דב"ע נז/ 50-41 איגוד הבנקים בישראל – התסדרות העובדים הכללית החדשה, עבודה – ארצי כרך ל (44 (1). אין בפנינו המקרה בו המעביד מסרב לנהל משא ומתן עם העובדים, שאז הנשק היחיד שנותר בידי העובדים הוא נשק השביתה. ניהול משא ומתן בין הצדדים הינו שיקול להחזרת העובדים לעבודה. ר' בעניין זה בעסק 17/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – כור תעשיות בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (
5 (49, עמדת כב' סגנית הנשיא ברק, לפיה – "כיוון שמתבררת בקשתה של ההסתדרות למשא ומתן והיוועצות עימה, ובקשה זו אפשר שתייתר את הצורך בנקיטת אמצעים ארגוניים, אזי אנו מוציאים מלפנינו צו מניעה באופן שלא תתקיים כל שביתה או הפרעה לעבודה במשך 30 יום."
1 4. לכך נוסיף כי תפקיד בית הדין אינו מסתכם רק בהכרעה בשאלה המשפטית, ומהי הדרך הנכונה לבירור סכסוך, אלא תפקידו לבדוק את התכלית של הנקיטה בצעד השביתה, בנסיבות הספציפיות של הסכסוך ולסייע לצדדים לסיימו בדרך של משא ומתן אם הוא מוצא כי דרך זה לא מוצתה עד תום. בנושא זה, יפים הדברים שכתב נשיא בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופט אדלר במאמרו – "התפקיד העיקרי של בית הדין בסכסוכי העבודה הוא עדיין להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן תוך הפסקת השביתה.
כמו כן יודגש, כי על אף המגמה החדשה שהנהיגו בתי הדין לעבודה שלא ליתן צווי מניעה, התחזק מעמדם והתרחב תפקידם בכל הנוגע ליחסי עבודה." (ס. אדלר "חופש השביתה בראי הפסיקה" ספר ברזנון (תשס"א, כרך שני, עורכים: ברק וברנזון)
4 95 ,475). מהעדויות ששמענו הוצג סרוב מוחלט של ההסתדרות לכל הצעה שהיא לקידום המשא ומתן, ולעומת זאת המדינה היא שהצהירה חד משמעית שהיא מעוניינת בניהול משא ומתן, לקיים בדיקה חשבונית פרטנית לכל קלדנית וקלדנית על מנת לשלם לקלדניות את ההפרשים המגיעים להן, לבדוק אם יישנן קלדניות שתפגענה בשכרן כתוצאה מהמעבר באמצעות רו"ח מטעם שני הצדדים, לבדוק אפשרויות שונות להעלאת שכר לקלדניות שעלולות להיפגע בשכרן כתוצאה מן המעבר, ואף הסכימה להעביר את המעט ששנוי במחלוקת להכרעת ועדת המעקב. בנסיבות אלה אנו סבורים כי יש לאפשר לצדדים למצות את המשא והמתן במהירות ובצורה עניינית.
1 5. אשר לשאלת הנזקים, מדובר בשירות חיוני לציבור ואין ספק כי אי הקלדת הפרוטוקולים על ידי הקלדניות גורמת לשיבוש הדיונים במערכת בתי המשפט.
1 6. ב"כ ההסתדרות טענה עוד כי לא היה מקום לכרוך את שאלת יישומו של פסק הדין, שהוא איננו עניין לסכסוך קיבוצי, עם בקשה לצו מניעה זמני כנגד שביתה. דווקא בשל הנסיבות המיוחדות של סכסוך זה, כאשר מצד אחד ניתן פסק דין בעניינה של קלדנית אחת, ומצד שני – ברור כי ההכרעה באותו פסק דין נוגעת לכלל ציבור הקלדניות, ואכן כך נוהגים בפועל שני הצדדים, אין פגם בכריכת שני הנושאים יחד. לדעתנו צירוף שני הנושאים יחד מתבקש לאור העובדה כי הקלדניות טרם נקלטו כעובדות מדינה ורק בדרך זו ניתן היה להגיש את הבקשה. יתירה מכך, שביתת הקלדניות ויישומו של פסק הדין קשורים זה בזה, והתעלמות מאחד העניינים היתה מלאכותית, שהרי הסיבה לשביתה כפי שנקבעה בהודעה על השביתה, היתה קליטתן של הקלדניות כעובדות מדינה.
1 7. כאמור, התרשמנו כי המשך השביתה לא יביא לפתרון יעיל וסופי של הסכסוך, אלא ההפך – הוא אך יביא להקצנת העמדות ולנתק בין הצדדים. אחד מתפקידיו של בית הדין הוא לפקח על המשך קיומו של המשא ומתן ועל כן התיק נקבע לדיון נוסף ליום 10.2.02 בשעה 14:00 על מנת לקבל דיווח בדבר תוצאות המשך ניהול המשא ומתן בין הצדדים, בדרך שהוסכמה במהלכו של הדיון. אשר להמשך שמיעת התיק העיקרי – על מנת שבינתיים לא יתעכב ההליך העיקרי, ב"כ ההסתדרות תגיש כתב תשובה מפורט תוך
1 4 יום מהיום וכן תודיע אם ברצונה לקיים חקירות של העדים. לאחר מכן נקבע את המשך ההליכים.
1 8. בטרם סיום נעיר, כי לאור הדחיפות במתן ההחלטה, ומאחר והדיון התקיים אתמול בשעות אחר הצהרים המאוחרות, בדרך של הקלטה, וההחלטה הוכנה מייד לאחר מכן, לא היה בפנינו הפרוטוקול הכתוב וגם לא ניתן למסור אותו בשלב זה לצדדים. סוף דבר – הבקשה לצו מניעה זמני שימנע את שיבושי העבודה בהנהלת בתי המשפט כתוצאה משביתת הקלדניות, מתקבלת כך שממועד קבלת ההחלטה, ההסתדרות תורה לקלדניות לחזור לעבודתן התקינה.
ס"ק (תל-אביב-יפו) 10
5 /02 – מדינת ישראל נ' גב' חני אבני . תק-עב 2002(1), 77 ,עמ' 80.
======================================== לאחר שהגענו למסקנה כי מדובר בסכסוך שהוא ברובו משפטי, והוא מסוג הסכסוך המעורב, יש לבחון מהם השיקולים שיש לשקול בשאלה האם להיעתר לבקשה לצו מניעה זמני. בהקשר זה יש להדגיש כי סכסוך זה שונה מסכסוך כלכלי טהור ולאור הבדל זה יש לבחון את השיקולים השונים שנקבעו בפסיקה בשאלת הגבלת חרות השביתה. על פי הדין, יש להבחין בין סכסוך כלכלי וסכסוך משפטי. כמו כן ניתן להכיר גם בסכסוך מעורב (דב"ע נז/26-4 הסתדרות הכללית החדשה – מדינת ישראל, פד"ע ל 522, 535-536, המפנה אל מאמרה של פרופ' בן ישראל "חובת בוררות בשירות הציבורי" עיוני משפט ח (תשמ"א) 172; ר. בן ישראל השביתה (58 (1987). ניתן ללמוד על דרך היקש מן המקרים בהם נדונו סכסוכים שאינם על רקע סכסוך כלכלי טהור. כך למשל, בפרשת בזק (בג"צ
1 074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט (485 (2) התעורר סכסוך מעורב בהקשר של שביתה פוליטית. נקבע כי במקרה של שביתה מעין פוליטית, חרות השביתה של העובדים תצומצם למספר שעות בלבד. ניתן ללמוד ממקרה זה, כי שעה שאין המדובר בסכסוך כלכלי טהור, חרות השביתה, שהיא ממהותה זכות בלתי מוחלטת, לא תהיה בלתי מסוייגת, ויש לבחון את היקפה על פי הנסיבות בכל מקרה. על דרך ההיקש ניתן לאמר, שהעובדה כי מדובר בזכות חוקתית ועל כן יש לתת צווי מניעה כנגד שביתה באופן מצומצם, הינה רק אחד ממכלול שלם של שיקולים שיש לשקול ואין להתעלם מהסכסוך המשפטי שגם הוא נמצא בבסיס השביתה.
1 1. אנו ערים לכך כי במקרה אחד שבו התקיים סכסוך מעורב (דב"ע נז/ 16-4 מרכז השלטון המקומי בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לב 1), בית הדין הארצי לעבודה קבע כי היה מאפשר לעובדים לשבות כנגד החלטת הממונה על השכר באוצר להפסיק תוספות שכר מסוימות. יחד עם זאת, הגם שבאותו מקרה, על רקע נסיבותיו המיוחדות, הגיע בית הדין למסקנה כי לא היה מקום להוצאת צו מניעה, יישום מערכת השיקולים באותו עניין, מביא למסקנה הפוכה בענייננו. כך, למשל, אחד השיקולים היה כי "השביתה לא היתה צעד ראשון אלא הוכרזה לאחר משא ומתן ממושך. יצויין כי גם הודעת הביטול של הממונה על השכר במשרד האוצר לא היתה הצעד הראשון אלא ניתנה לאחר משא ומתן שלא צלח." (שם בעמ' 31
מול האות א'). בענייננו, התרשמנו מטיעוני הצדדים ומעדותה של גב' קלישבסקי, כי בשלב זה לא ניתן לומר כי המשא ומתן נכשל. נהפוך הוא – העובדה כי גם לאחר שפרצה שביתה, הצדדים נפגשו, מעידה על כך שהצדדים מעוניינים בסיום הסכסוך וכי ישנה נכונות אמיתית להכנס למשא ומתן. ואם היה ספק כלשהו בעניין – באה הצהרתה המפורשת של ב"כ המדינה בעת הדיון, בדבר נכונותה להכנס למשא ומתן מיידי. שיקול שני שהובא בפרשת מרכז השלטון המקומי הוא העובדה שהשביתה הוכרזה "בתגובה לביטול או לשינוי חד צדדי של תנאי עבודה שקיבלו העובדים זמן ממושך" (שם בעמ' 31 מול האות ב'). נסיבות אלה אינן מתקיימות בענייננו. נהפוך הוא – המדינה מעוניינת ביישום פסק הדין שמשמעו קליטתן של הקלדניות כעובדות מדינה. כפי שראוי שייעשה ביחסי עבודה קיבוציים, המדינה מעוניינת כי קליטת הקלדניות תיעשה במשא ומתן קיבוצי עם הארגון היציג. יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה כי אין מדובר כלל במעשה חד צדדי המכוון לפגוע בעובדות, כפי שהיה בפרשת מרכז השלטון המקומי, אלא המצב הפוך – המעביד מבקש לפעול על מנת ליישם הכרעה משפטית המטיבה עם העובדים שנוקטים בצעדים ארגוניים.
ס"ק (תל-אביב-יפו) 10
5 /02 – מדינת ישראל נ' גב' חני אבני . תק-עב 2002(1), 77 ,עמ' 79.
======================================== בפתח הדברים נבהיר את מהותה של בקשת המדינה. המדינה אשר קיבלה פסק דין המחייבה לקלוט את הקלדניות כעובדות מדינה מיוני 1999, נערכה לקליטתן, החליטה כי תעשה זאת בשיתוף פעולה עם ההסתדרות והחלה בניהול משא ומתן אינטנסיבי עם נציגי המשיבות על מנת לקלוט את הקלדניות בדרך מוסכמת. במאמר מוסגר נעיר כי המדינה נקטה בדרך הראויה לביצוע פסק הדין כך שבחרה לעשות זאת בדרך של משא ומתן ושיתוף פעולה ולא בדרך של נקיטת פעולות חד צדדיות. ההסתדרות לעומתה, לא איפשרה למדינה עד היום לקלוט את הקלדניות לשורותיה וזאת מאחר ולטענתה המדינה לא הסכימה לדרישות שהציבה בפניה. מאחר שפורמאלית הקלדניות טרם נקלטו כעובדות מדינה, הרי שהמדינה לא היתה יכולה להגיש בקשה מקובלת לצווי מניעה כנגד השביתה ונכון עשתה שהגישה בקשה לפיה היא מבקשת מבית הדין כי יאפשר לה לבצע וליישם את פסק הדין כך שהקלדניות תיקלטנה כעובדות מדינה לכל דבר ועניין.
6 . במהלך הדיון ובמיוחד לאחר חקירתה של נציגת המשיבות, גב' דליה קלישבסקי, התברר כי אכן נעשתה כברת דרך ארוכה במשא ומתן בין הצדדים בדרך ליישום פסק הדין ונותרו מספר נושאים השנויים במחלוקת. 7. כאן המקום להבהיר כי נוסח ההודעה על השביתה הינו כללי ביותר ורק כאשר הגב' קלישבסקי נחקרה על תוכן ההודעה התבררו הנושאים שנשארו שנויים במחלוקת, ובהקשר זה נפסק – " פירוט של הענין שבסכסוך, הנדרש בהודעה על השביתה אינו נעשה כדי "לצאת ידי חובה", אלא כדי לתת הזדמנות אמיתית לצד השני וכן לממונה הראשי על יחסי העבודה, לפעול ליישוב הסכסוך, ועל כן הדרישה אשר בסעיף 5א לחוק "חייבת להתמלא על כל תגיה ודקדוקיה" (ר' פרופ' רות בן-ישראל: השביתה, עמ' 72 ,70). מעצם הזדקקותו של בית הדין האזורי לשמוע ראיות על העניינים שבגינם הוכרז הסכסוך בענין שלפנינו, עולה כי הענין שבסכסוך לא הובהר כנדרש בהודעה על השביתה." (דב"ע נג/13-4 חברת תרכובות ברום בע"מ – ההסתדרות הכללית, פד"ע כו 190 ,179).
8 . מחקירתה של גב' קלישבסקי עולה כי חלק גדול מהסכסוך ומהסיבה לסכסוך כפי שהוכרזה בהודעה היא מן הסכסוך המשפטי, דהיינו: חישוב הפרשי שכר והפיצוי המגיעים לקלדניות מיום שהוכרו כעובדות מדינה (יוני 1999), שזהו המועד שנקבע בפסק הדין וכן חישובי השכר הפרטניים לגבי כל אחת ואחת מן הקלדניות. עוד התרשמנו מעדותה של גב' קלישבסקי, כי ההסתדרות הסכימה לדחות את השאלה באיזו דרך תיקלטנה העובדות לשלב מאוחר יותר, ואף הועלתה אפשרות להביא את הנושא לועדה משותפת בין המדינה ובין הסתדרות עובדי המדינה, שבסמכותה להכריע בשאלות אלה. זאת ועוד, התברר מתוך החקירה של הגב' קלישבסקי, כי המשא ומתן אינו מצוי במבוי סתום כפי שנמסר בהודעה על השביתה, אלא שנציגי המדינה הציעו הצעות ממשיות לפתרון המחלוקות, כמו מינוי רו"ח או כלכלן מטעם שני הצדדים לעריכת חישוב פרטני לגבי כל אחת מהקלדניות, הן לגבי חישוב הפרשי הכספים המגיעים עבור העבר – מיוני 1999 (מועד תחולת פסק הדין), והן לגבי חישוב השכר עבור קלדניות ששכרן עלול להיפגע כתוצאה מן המעבר. הגב' קלישבסקי השיבה כי שקלה הצעה זו בחיוב, אולם מאז לא שבה עם תשובה קונקרטית בעניין זה. יתירה מכך, בניגוד לעמדה המקורית שהוצגה, לפיה מאז סוף דצמבר 2001, סרבה המדינה לקיים משא ומתן עם נציגי הקלדניות, הרי שגב' קלישבסקי העידה כי רק לפני שבוע, ביום 22.1.01, במקביל לשביתת הקלדניות, היא נפגשה עם מר עובד כהן, סמנכ"ל בהנהלת בתי המשפט, שהוא איש הקשר בהנהלת בתי המשפט בכל הנוגע לקליטת הקלדניות במערכת זו.
ס"ק (תל-אביב-יפו) 10
5 /02 – מדינת ישראל נ' גב' חני אבני . תק-עב 2002(1), 77.
======================================== בפנינו בקשת צד לסכסוך קיבוצי ובקשה לצו מניעה זמני דחוף. בבקשת הצד התבקש בית הדין ליתן פסק דין הצהרתי על פיו הדרכים המוצעות על ידי המבקשת לביצוע פסק הדין בעניין חני אבני, הן הביצוע הנכון של פסק הדין. במסגרת בקשה זו התבקש בית הדין ליתן צו מניעה זמני כנגד המשיבות, שימנע את שיבושי העבודה בהנהלת בתי המשפט כתוצאה משביתת הקלדניות, אשר מקורה בהתנגדות המשיבות לביצוע פסק הדין באחת משתי הדרכים המוצעות על ידי המבקשת. ביום 29.1.02 התקיים דיון בבקשה לצווים הזמנים בלבד ולהלן החלטתנו בבקשה זו –
2 . הרקע לבקשה – א. המשיבה מס' 1, גב' אבני, עתרה לבית הדין, בסיוע המשיבות 2-3, בתביעה כי יכירו בה כעובדת מדינה החל מיום תחילת עבודתה כקלדנית במערכת בתי המשפט. בתביעתה של הגב' אבני היא ביקשה אך ורק סעד הצהרתי כי היא עובדת מדינה, כלומר כל שהתבקש הוא השוואת תנאי העבודה בין הגב' אבני ובין שאר עובדי המדינה. ואכן בסיכומים באותו תיק התובעות (גב' אבני וההסתדרות הכללית – המשיבות כאן) טענו כי נפל פסול בעצם ההעסקה באמצעות חברות כח אדם, מאחר שכל המטרה בהעסקה זו היא עקיפת הסכמים וחוקי עבודה מהם נהנים עובדי המדינה (ר' למשל ס' 21, סעיפים 36-37לסיכומי התובעות). הד לכך אף ניתן למצוא בפסק הדין עצמו, בחלק המתייחס לטענת המדינה אשר נדחתה, כי אין מקום להכיר בגב' אבני כעובדת המדינה, מאחר שלא הצביעה על זכות קונקרטית שנפגעה (סעיפים 41-43לפסק הדין).
ב. ביום 29 ביולי 2001 ניתן פסק דין בתביעתה של המשיבה מס' 1, גב' אבני, ותביעתה נתקבלה באופן שנקבע כי יש לראות בה עובדת המדינה החל מיום 20.6.99 ולא מן היום בו החלה את עבודתה. על קביעה זו לא הוגש ערעור, פסק הדין מבחינה זו חלוט (ע"ב (ת"א) 911583/99, להלן – פסק הדין).
המדינה הצהירה כי היא רואה בתיק זה "case "testלגבי קלדניות שופטים ורשמים, ואכן מאז מתן פסק הדין, נערכה המדינה לקליטת הקלדניות כעובדות מדינה, על פי ההכרעה בפסק הדין. ג. אין מחלוקת כי בין הצדדים מתנהל משא ומתן ממושך מאוד, מאז שנת 1999, שמטרתו קליטת הקלדניות בהנהלת בתי המשפט כעובדות מדינה. במסגרת המשא ומתן הוצגו למשיבות שתי אלטרנטיבות לקליטתן הקלדניות כעובדות מדינה (הסכם קיבוצי מיוחד או מסלול "דירוג – דרגה" כמקובל לכלל עובדי המדינה), והן בחרו במסלול של "דירוג-דרגה", המדינה ויתרה על הדרישה כי במסלול הקידום שנקבע לקלדניות הן יהיו חייבות ב – 12 שנות לימוד (למרות שזהו הכלל לגבי כל עובדי המדינה), הקלדניות לא נדרשו לעמוד בבחינות קבלה או לעבור מבדקים רפואיים. למעשה, מהעדויות ששמענו מצטיירת תמונה כי בחלק ניכר מהנושאים שעמדו לדיון בין הצדדים כבר הושגה הסכמה עקרונית. ד. ביום
5 .12.01 מסרה המשיבה מס'
3 הודעה על שביתה לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז – 1957. בסעיף 6 להודעה זו נכתב כי העניינים שבסכסוך הינם – "מבוי סתום במשא ומתן בכל הנוגע לחתימה על הסכם קיבוצי בדבר אופן קליטת הקלדניות בהנהלת בתי המשפט, לרבות הסדרת שכר ותנאי עבודתן." ה. ביום 21.1.02 הקלדניות החלו בשביתה ללא הגבלת זמן.
ס"ק (תל-אביב-יפו) 10
5 /02 – מדינת ישראל נ' גב' חני אבני . תק-עב 2002(1), 77 ,עמ' 78.
========================================  המבקשת טוענת כי- א. טענתה המרכזית של המדינה הינה כי מדובר בסכסוך משפטי, מאחר שעניינו דרך ביצוע פסק הדין ויישומו, ועל כן כל שביתה בקשר לכך עניינה סכסוך משפטי והפרעה למדינה ליישם ולבצע את פסק הדין. ב. לחילופין טוענת המדינה כי מתנהל בין הצדדים משא ומתן דינאמי ומתמשך אשר טרם מוצה ואין להגדירו כמשא ומתן שנקלע למבוי סתום. גם מטעם זה נשק השביתה אינו לגיטימי כל עוד לא מוצו דרכים אלטרנטיביות. ג. הקלדניות עושות שימוש לרעה בנשק השביתה כאשר הן מונעות בכך את יישום פסק הדין. ד. השביתה גורמת לנזקים כבדים. ה. ב"כ המדינה הצהירה כי היא מוכנה להמשיך במשא ומתן אינטנסיבי ואף להעביר את הנושאים המעטים השנויים במחלוקת להכרעת "ועדת מעקב".
4 . המשיבות טוענות לעומתה כי – א. המשיבות טוענות כי יש לאפשר להסתדרות לפעול באמצעים הארגוניים העומדים לרשותה, מאחר שמדובר בשביתה כלכלית טהורה שהוכרזה כדין לאחר שהמשא ומתן נקלע למבוי סתום. ב. ההסתדרות הצביעה על כך שנשמרו הכללים בעניין שביתה – ניתנה הודעה כדין ואין סעיף שקט תעשייתי המחייב את הצדדים. ג. ההסתדרות התנגדה לפירוט הנושאים שעלו במהלך המשא ומתן והעמדות של הצדדים, אולם היא הציגה בתשובתה את נקודות המחלוקת לעמדתה. בהקשר זה צויינו מספר נושאים – קליטת הקלדניות כעובדות בחוזה למשימה חולפת ולא כעובדות קבועות ואי פגיעה בשכר הקלדניות כפי שהיה ערב המעבר. לטענת ההסתדרות אלה אינם נושאים הקשורים ליישום הנפסק בפסק הדין, אלא נושאים כלכליים טהורים. ד. בנוסף לכל אלה, ההסתדרות טענה כי בסופה של פגישה אחרונה שנערכה בין הצדדים ב – 30.12.01, הוברר כי המשא ומתן נקלע למבוי סתום. ה. זכות השביתה הינה זכות חוקתית ובמקרה זה לא מתקיימים הסייגים להגבלת השביתה – היא הוכרזה כדין על ידי הארגון המוסמך, ניתנה הודעה כדין, אין התחייבות לשקט תעשייתי, השביתה באה לאחר שנעשו נסיונות לפתרון הסכסוך. ו. עוד טוענת ההסתדרות בדבר שיהוי והעדר נקיון כפיים בבקשה. כמו כן, איזון האינטרסים נוטה לטובתה, ובהקשר זה הצביעה על הטענה הכללית שלא פורטה בדבר נזקים שנגרמים למבקשת. ז. המשיבות לא הסכימו כי הנושאים השנויים במחלוקת יועברו להכרעת ועדת מעקב, אלא ביקשו להמשיך ולנהל משא ומתן בשיתוף יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, ובלבד שבמהלכו של המשא ומתן השביתה תימשך. ולהלן הכרעתנו – ס"ק (תל-אביב-יפו) 10
5 /02 – מדינת ישראל נ' גב' חני אבני . תק-עב 2002(1), 77 ,עמ' 82.
======================================== כב' השופט אדלר במאמרו – "התפקיד העיקרי של בית הדין בסכסוכי העבודה הוא עדיין להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן תוך הפסקת השביתה.
כמו כן יודגש, כי על אף המגמה החדשה שהנהיגו בתי הדין לעבודה שלא ליתן צווי מניעה, התחזק מעמדם והתרחב תפקידם בכל הנוגע ליחסי עבודה." (ס. אדלר "חופש השביתה בראי הפסיקה" ספר ברזנון (תשס"א, כרך שני, עורכים: ברק וברנזון)
4 95 ,475).
,   עס"ק 1008/00 – הורן את ליבוביץ נ' הסתדרות העובדים הכללית .תק-אר 2000(2),
3 24 ,עמ' 339.
======================================== זכות הקניין של המעסיק במפעלו מעניקה לו, בין היתר, את הסמכות לנהל את עסקו ולבחור את עובדיו. אולם, זכות קניין זו אינה מוחלטת וכנגדה יש לאזן את זכויות העובדים, את זכויותיו של ארגון העובדים וכן את טובת הציבור. בענייננו, מדובר בשאלה של מידתיות, דהיינו, עד כמה ייפגע תפקוד עיסקה של החברה כתוצאה מחזרתם של הנהגים המפוטרים לעבודתם. נחה דעתנו, שאם הצדדים ינהגו בתום לב, עסקה של המערערת לא יינזק. זאת ועוד אין ליתן משקל לסירובה העיקש של המעסיקה להחזיר את הנהגים המפוטרים לעבודה בשל הצטרפותם לארגון עובדים או רצונם לשבות.
ע"א 593/81 – מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' אדם ציזיק ז"ל . פ"ד מא(3), 169 ,עמ' 196-197.
======================================== ראשיתה של זכות השביתה ברצון לאזן בין עמדתם הנחותה של העובדים לבין כוחם הדומיננטי של המעבידים. הדין התערב כדי לאזן את האינטרסים ההדדיים, כאשר ידם של העובדים היתה על התחתונה; לא נבצר ממנו להתערב כאשר במערכת היחסים שבין העובדים לצד שלישי יד האחרון על התחתונה – לווין.
ע"א 593/81 – מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' אדם ציזיק ז"ל . פ"ד מא(3), 169 ,עמ' 195-196.
======================================== פסק דין זה הוא הראשון הנדון בבית משפט זה המבסס את האפשרות לתבוע נזקי שביתה בעילת הרשלנות; הנושא הוא רגיש ומסובך ויש להיזהר מהכללות מיותרות. גישתנו היא שיש להניח את הסוגיה הנדונה להתפתח באופן הדרגתי. כבר הצבענו על החשיבות שנודעת לשביתה בתודעת הציבור בישראל כאמצעי חברתי-כלכלי מאזן, ויש להיזהר מקביעת קו הגבול של החובה רחוק מדי. אמת נכון הדבר שציבור השובתים אינו זכאי לחסינות מפני תביעת נזיקין, אך מאידך גיסא אסור שיווצר מצב שאימת החיוב בפיצויים תיפול על ציבור השובתים עד כדי הרתעתם מהכרזת שביתה לגיטימית; ראה פרנסיס רדאי: TORTS LIABILITY STRIKE ACTION AND THIRD PARTY RIGHTS 14 IS.L.REV. P. 70 ET. SEQ. FOR יש להבחין הבחן היטב בין הצורך לשמור על חירות השביתה, כשהיא לעצמה, מצד אחד, לבין קביעת מדיניות ראויה שיש בה כדי להגביל את השימוש באמצעים הפסולים מהותית במהלכה מהצד האחר; יש לבחון במקרה נתון מה מידת רצינותו של הנזק שהיה צפוי לצד שלישי עקב נקיטת הליך בגדר השביתה, לעומת התועלת שהיתה צפויה לשובתים כתוצאה מנקיטת אותו הליך על רקע הנסיבות שהולידו את השביתה; יש לבדוק את הלגיטימיות החוקית והמוסרית של נקיטת אמצעי כלשהו על ידי השובתים, תוך הנאת השובתים מן הספק במקרה של מצב המשתמע לכאן או לכאן; יש למתוח את קו הגבול בין עשיית מעשה בתום לב או פעולה זדונית, ויש להפריד בין הגנה לגיטימית על זכות לבין הפקרות.
חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957  [תיקון אחרון 13/2/90] . .
========================================
3 7ב. דין שביתה או השבתה בלתי מוגנות [תיקון:
תשל"ב] (א) שביתה והשבתה בלתי מוגנות אינן בגדר שביתה או השבתה לענין סעיף 62 (ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] , אולם הוראה זו לא תחול אלא על תובענה שהגישו עובד או מעביד שהיו צד לשביתה או להשבתה, לפי הענין, או חליפיהם. (ב) שביתה בלתי מוגנת אינה בגדר שביתה לענין סעיף 19
לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957. (ג) שביתה בלתי מוגנת אינה בגדר שביתה לענין הפיסקה השניה לסעיף 44 לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959 , לגבי שליחת עובדים למקום עבודה שבו מתקיימת השביתה; ואולם דורש עבודה שלשכת עבודה הציעה לו עבודה במקום עבודה שמתקיימת בו שביתה בלתי מוגנת ובשל כך סירב לקבל את העבודה האמורה, לא ייפגעו עקב סירוב זה זכויותיו לפי התקנון שהותקן מכוח סעיף 41 לחוק האמור. (ד) ארגון עובדים וארגון מעבידים לא ישאו באחריות כלשהי לשביתה או להשבתה בלתי מוגנות שלא הכריזו או אישרו; אישור בכתב של המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון עובדים מוסמך או של ארגון מעבידים כי הארגון לא הכריז ולא אישר שביתה או השבתה פלונית, לפי הענין, יהיה ראיה מכרעת לענין סעיף קטן זה.  37ג. דין שביתה חלקית בלתי מוגנת [תיקון: תשל"ז] (א) בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 , מוסמך לקבוע, על-פי בקשת מעביד בשירות ציבורי, שעובדיו במקום עבודה פלוני או כמה מהם קיימו או מקיימים שביתה בלתי מוגנת שאינה הפסקת עבודה מלאה; משקבע בית הדין כך, לא יהיו העובדים המועסקים באותו מקום עבודה או כמה מהם, כפי שקבע בית הדין, זכאים אלא לשכר חלקי בעד העבודה שעשו בפועל בתקופת השביתה האמורה, בשיעור שקבע בית הדין לפי נסיבות הענין. (ב) לא ייזקק בית דין אזורי לבקשה לפי סעיף קטן (א) לגבי הזמן שקדם לששה חדשים לפני הגשתה. (ג) עובד הזכאי לשכר חלקי בלבד כאמור בסעיף קטן (א), רואים סכום השווה למחצית שכרו הרגיל כשכר החלקי המגיע לו כל עוד לא קבע בית הדין את שיעור שכרו החלקי כאמור; לענין סעיף קטן זה, "שכר רגיל" – סכום הרכיבים של שכר העבודה המובאים בחשבון לענין פיצויי פיטורים, על-פי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 , למעט תוספות המשתלמות בשל תפוקה או בשל מאמץ בעבודה. (ד) הפרשי שכר שמעביד חב לעובד או שעובד חב למעביד מכוח הוראות סעיף זה ישולמו תוך 30 יום מיום קביעת בית הדין האזורי בדבר שיעור השכר החלקי כאמור בסעיף קטן (א), זולת אם קבע בית הדין מועד אחר לתשלום; סכום עודף ששולם כאמור לעובד – יראוהו כמקדמה שסעיף
5 (א) (7) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 , חל עליה, ובלבד ששיעור הניכוי לא יעלה על
5 % משכרו של העובד.  37ד. פיצויים מוגדלים [תיקון: תשל"ב, תשל"ז] מעביד בשירות ציבורי שהפר הוראה שבהסכם קיבוצי, רשאי בית הדין לעבודה לבקשת העובד שלגביו הופר ההסכם, או ארגון העובדים שבו הוא חבר, לחייבו בתשלום פיצויים מוגדלים בנוסף לכל סעד אחר, והוא רשאי לפסוק פיצויים גם בהפרה שאין עמה נזק ממון.  37ה. הכרעה בסכסוכים [תיקון: תשל"ב, תשל"ז] הסכם קיבוצי החל בשירות ציבורי יראוהו כאילו נכללו בו ההוראות שבתוספת לגבי כל סכסוך שאין בהסכם הוראה אחרת להכרעה בו. פרק חמישי : המועצה ליחסי עבודה [תיקון: תשל"ב]  38. מינוי מועצה ליחסי עבודה שר העבודה ימנה מועצה ליחסי עבודה (להלן – המועצה) שתייעץ לו בכל הנוגע ליחסי עבודה.  39. הרכב המועצה (א) חברי המועצה יהיו נציגי עובדים ונציגי מעבידים, שווה בשווה. (ב) נציגי העובדים במועצה יתמנו לאחר התייעצות בארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ונציגי המעבידים יתמנו לאחר התייעצות כארגונים יציגים של מעבידים במדינה. (ג) הודעה על מינוי המועצה ועל שמות חבריה תפורסם ברשומות.  40. תקופת כהונה שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות את תקופת כהונתה של המועצה ותנאים לפקיעתה של חברות במועצה לפני תום תקופת כהונתה המלאה.  41. יושב ראש המועצה שר העבודה או מי שיתמנה על ידיו לכך, יהיה יושב ראש המועצה.  42. סדרי הדיון במועצה המועצה תקבע את סדרי דיוניה ועבודתה במידה שלא נקבעו בתקנות. פרק ששי : הוראות שונות [תיקון: תשל"ב]  43. ביצוע ותקנות שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, לאחר שהתייעץ במועצה, להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.  44. ביטול פקודת בתי המשפט התעשייתיים, 1947 , וחוק השביתות העותמני מיום 27 ביולי 1909 – בטלים.  44א. דין המדינה [תיקון: תשל"ב] לענין חוק זה דין המדינה כמעביד כדין כל מעביד אחר, אולם – (1) ההחלטה על תיווך בסכסוך עבודה שהמדינה צד לו תהיה בידי שר העבודה; (2) בסכסוך בין המדינה לבין ארגון העובדים המייצג כאמור בסעיף 3, יהיה המתווך אדם ששמו כלול ברשימת מתווכים שאינם עובדי המדינה ושהוסכם עליה בין המדינה לבין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי המדינה; (3) הסכימו הצדדים לסכסוך על מתווך מתוך הרשימה המוסכמת יהיה הוא המתווך בסכסוך;אם תוך שלושה ימים מיום ההחלטה על תיווך לא הסכימו הצדדים על מינוי המתווך, רשאי שר העבודה למנות מתווך מתוך הרשימה המוסכמת.  45. תחילה תחילתו של חוק זה היא ביום כ"ח באדר א' תשי"ז (1 במרס 1957). תוספת [תיקון: תשל"ב] (סעיף 37ד)
1 . נתגלע סכסוך עבודה ולא הגיעו הצדדים תוך שבעה ימים להסכם בדבר דרכי ההכרעה בסכסוך, יבורר הסכסוך על פי בקשת אחד הצדדים בועדה פריטטית של נציגי הצדדים, אשר תתכנס תוך שבעה ימים מיום בקשת הבירור.

2 . הגיעה הועדה הפריטטית להחלטה מוסכמת על יישוב הסכסוך -יהיה דין ההחלטה כדין פסק בוררים על פי סעיף 31
(ג) לחוק.

3 . לא התכנסה הועדה הפריטטית כאמור בסעיף 1 או לא הגיעה להחלטה מוסכמת תוך שלושים יום מיום בקשת הבירור, יובא הסכסוך, לפי בקשת אחד הצדדים, להכרעה בבוררות; הבוררות תהיה בפני בורר אחד או יותר כפי שיוסכם בין הצדדים, ואם לא הסכימו תוך שבעה ימים מיום הבקשה לקיים את הבוררות – בפני שלושה בוררים, שמהם כל צד ימנה בורר אחד ושני הבוררים ימנו בורר נוסף והוא יהיה יושב ראש.

4 הבוררות תסתיים תוך שלושים יום מיום הבקשה לקיימה.
5. (א) התקופות האמורות בתוספת זו ניתנות להארכה בידי הצדדים; התקופה האמורה בסעיף 3 ניתנת להארכה גם בידי הועדה הפריטטית והתקופה האמורה בסעיף 4 ניתנת להארכה גם בידי הבורר או הבוררים. (ב) במנין התקופות האמורות בתוספת זו לא תובא בחשבון התקופה שבה מתקיים תיווך לפי הפרק השני לחוק.                      דוד' בן-גוריון             מרדכי נמיר                       ראש הממשלה               שר העבודה    יצחק בן-צבי    נשיא המדינה בג"צ 5
5 /84 – נביל חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה . פ"ד מ(1), 673 ,עמ' 701-702.
======================================== המסקנה העולה מן הסווג שננקט בדיני העבודה היא כי העדרות ללא רשות מן העבודה, יכולה לנבוע, בעיקרו, מאחד מאלה – (א) שביתה במסגרת סכסוך עבודה, בין כלכלי ובין משפטי, (ראה לא/4-5 ההסתדרות הכללית נ. התאחדות האכרים, פד"ע ג'
5 3), כאשר שרשיו של הסכסוך במשפט העבודה הקיבוצי. (ב) מעשה או מחדל של העובד המוליד סכסוך עבודה בענין שהוא בתחום היחסים הישירים בין העובד והמעביד ואשר אותו יש למקם בתחום משפט העבודה האינדיבידואלי. (ג) פעולה מאורגנת או אינדיבידואלית שאין לה זיקה לסכסוך עבודה (בקשר למונח "סכסוך עבודה" ניתן לפנות לסעיף 2 מחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957). כאמור המדובר על סווג של התופעות העיקריות ואינני מבקש למצות ולראות את האמור לעיל כתאור הקובע רשימה סגורה. במה דברים אמורים: המונח "שביתה" בו נקטתי בפסקה (א) לעיל אינו מוגדר באופן כללי לצורך כל חוק וכל מטרה. מקובלת על כן השקפה כי הביטוי האמור עשוי לקבל משמעות שונה על פי הקשר הדברים בו הוא מופיע (בג"צ 59/80 הנ"ל, עמ'
8 32. ראה גם הסיפא להגדרת "שביתה או השבתה בלתי מוגנת" בסעיף 37א' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957). אם לבחור בהגדרה כוללנית ככל האפשר הייתי אומר כי שביתה היא פעולת לחץ מתואמת הננקטת על ידי קבוצת עובדים במסגרת המאבק המקצועי של העובדים עם מעביד לשם השגת דרישות בקשר לתנאי עבודתם, או בקשר לדרישות של עובדים אחרים שהוצגו למעבידם. בין אמצעי הלחץ האמורים כלול גם ההעדר מן העבודה. השביתה אינה מנתקת את יחסי העבודה (ע"א 573/68
שביט נ. חנן, פד"י כ"ג(516 ,(1, 520). השביתה היא, איפא, חלק מן המאבק המקצועי של העובד (דיון לו/4-5 גינסטלר נ. מדינת ישראל, פד"ע ח', 15 ,3).
לצורך הסווג הכללי שבפנינו אינני מייחס כאן משקל מכריע לשאלה אם השביתה היא חוקית או לאו, היינו אם בהתאם לדינים החלים על כגון דא רשאים עובדים פלוניים להתחיל בשביתה במועד ובצורה בה הוחל בה ואם הם רשאים בכלל לקיים אותה. כאמור הנני דן כאן בסווג הכללי של סוגי ההיעדר מן העבודה ומתייחס להעדר במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים. על העדר מן העבודה בשל שביתה חל האמור בסיפא לסעיף 19
לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, האומר בנוסחו המלא: "זכויות וחובות של עובד ומעביד 19. הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה, סיום עבודה, וחובות אישיות המוטלות לפי אותן הוראות על עובד ומעביד וזכויות המוקנות להם (להלן – הוראות אישיות), יראו אותן כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם, ותקפן אף לאחר פקיעת תקפו של ההסכם הקיבוצי, כל עוד לא שונו או לא בוטלו כדין; השתתפות בשביתה לא יראו כהפרת חובה אישית". (הדגשה שלי – מ.ש.) כמובן שיש לקרוא את האמור כאן בכפיפות לכל הסייגים המתייחסים לחוקיותה של השביתה אך פרטי הנושא הזה אינם דרושים כאן. הסוג השני של המקרים בהם מדובר כאן הוא ההעדר האינדיבידואלי, היינו מקרהו של עובד המבכר, למשל, עיסוק בנושא אישי פלוני על ההתייצבות לעבודה ואינו שת ליבו לכך כי לא ניתן לו היתר לכך. המקרה הקיצוני הוא כמובן ההיעדר הממושך מן העבודה כדוגמת זה שנדון בפסק הדין בענין תיק לב/3-58 הנ"ל, מקום שם החליט העובד כי חובתו לטפל באביו החולה עדיפה על חובתו לשוב לעבודה. משפט העבודה הקיבוצי אינו חל על כגון דא אלא אך ורק משפט העבודה האינדיבידואלי. המעביד רשאי להסיק כלפי העובד מסקנות בתחום המשך יחסי העבודה ואם המדובר בשרות הציבורי בו יש דיני משמעת גם פתוחה האפשרות ליזום הליכים משמעתיים בפני ועדת משמעת או בית דין למשמעת.
1 3. ההיעדר מן העבודה בו מדובר במקרה שבפנינו לא נבע מסכסוך עבודה ולא היה קשור אליו. זו היתה פעולה פוליטית שבאה לבטא התנגדותם של העותרים ושל אחרים כמוהם להחלת המשפט של מדינת ישראל על רמת-הגולן. הם שבתו – כדי שלא ייחשבו לתושבי ישראל, לא יקבלו את תעודת הזהות הישראלית, ולא יהיו כפופים למשפט, לשיפוט ולמינהל של המדינה. אי-התייצבותם לעבודה לא הייתה, איפא, פרי של סכסוך עבודה עם המעביד – יהיה זה בתחום הקיבוצי או בתחום האינדיבידואלי, אלא החלטה מדינית שבאה באופן ברור וגלוי לפי הוראתם של גורמים פוליטיים עויינים בתוך השטח ומחוצה לו. לא העותרים קבעו את מועד התחילה להעדרם מן העבודה ולא הם קבעו כי ישובו אליה אלא גורמים פוליטיים, חלקם אף כאלה שאינם מכירים בקיומה של מדינת ישראל ואשר נמצאים לפי הצהרתם במצב מלחמה עמה. אם נטו העותרים ביום כלשהו בחודש אוגוסט 1982
לשוב לעבודה הרי לא עשו כן בשל החלטתם הם או בשל כך שהגיע מועד אותו קבעו לסיום השביתה, אלא מכיוון שגורם מדיני החליט במקומם כי הם יתייצבו חזרה לעבודה; לו היה מחליט אחרת יתכן והיו נעדרים עד היום הזה, כפי שהיו למשל ביהודה ושומרון בעלי מקצועות מסויימים או פקידים, שהחלו בשביתה לפי הוראה מן החוץ ביוני 1967 ואשר לא שבו לעבודתם במשך שנים ארוכות. איני שולל גישה סבלנית וסובלנית בתחום זה, אך זאת עד שנגדשת הסאה שהרי אין זה מתקבל על הדעת שגורם פוליטי זר יכתיב למדינה לאורך זמן את המשך קיומם של יחסי העבודה עם עובד הממאן לעבוד לפי הוראתו של הגורם הפוליטי האמור. סיכומו של דבר, מבחינה עובדתית משמעות הדבר היתה כי המדובר בהעדר שלא היה קשור לעניני העבודה או לסכסוך עבודה שאיש לא יכול היה להעריך מראש את משכו ואשר יכול היה להמשך עד אין סוף, ואשר בו לא ניתן היה לרצות בעת ההיא את מי שהורה לעותרים לשבות אלא אם כן המחוקק הישראלי היה חוזר בו מן החוק שחוקק ומבטל תחולת המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל ברמת הגולן. האקט המדיני המאורגן שלא נועד כדי ליישר הדורים במסגרת יחסי העבודה ואשר באמצעותו ביקשו העותרים להשבית את מהלך החיים התקינים כדי ליצור לחץ פוליטי כללי נתמשך כחמישה חודשים. כאמור לא ידעו העותרים באף שלב לפני סיום השביתה על ידי 170 המורים כי ההיעדר יהיה זמני ואף לא הודיעו כך למעביד. אך מובן שצריך לבחון את המצב בנסיבות כאלה על פי מה שהיה ידוע אז ועל פי משמעות שניתן היה לייחס לנסיבות בעת ההיא ומבחינת הסימנים החיצוניים בדבר כוונת העותרים ואין לראות את הדברים בפרספקטיבה שלאחר מעשה. במציאות כזאת נוצר אותו היעדר ממושך שלא במסגרת סכסוך עבודה ושלא בגדר הפרת משמעת אישית, אשר כדוגמתו תוארה גם בפסק הדין בענין לה/3-16
(יוזיפוף נ. חנוני) שפרטיו הובאו לעיל. לכן סבר בית הדין הארצי כי המעשה של העותרים עלה כדי "התפטרות שמצאה ביטויה (הגלוי – מ.ש.) בכך שבמשך חדשים רבים לא קיים האדם את העיקר שבחובתו החוזית – הוא לא עבד".
1 4. בא-כוחם המלומד של העותרים התייחס באופן ממצה לשאלה מה דינה במסגרת דיני העבודה של הארצות השונות של השביתה הפוליטית (השווה גם בג"צ 566/76 אלקו נ. בית הדין הארצי לעבודה, פד"י ל"א(207 ,197 ,(2
מול ז'). בהקשר זה יש להקדים ולהדגיש כי כל השוואה עם המצב המשפטי בארצות אחרות צריך להעשות תוך תשומת לב לשוני האפשרי שבחקיקה או בפרשנותה ואין ללמוד באופן אוטומטי ממציאות אחת על רעותה (ראה בג"צ 566/76 הנ"ל, שם, 212 מול ז'). עם זאת מן הראוי להזכיר כי גם באותן ארצות בהן ניתן לטעון כי קיים תהליך משפטי לפיו הכרה בחוקיות קיומה של שביתה פוליטית רבה יותר ממה שהיה מקובל לחשוב בעבר (ראה למשל בפרק על איטליה ב-INTERNATIONAL ENCYCLOPAEDIA FOR LABOUR LAW AND INDUSTRIAL RELATIONS, ED. PROF. R. BLANPAIN, KEUWER-NETHERLANDS, SUPPLEMENT TO 488 BY PROF. DR. TEVI), עדיין שרירה וקיימת גם שם הגישה כי – "A PURE POLITICAL STRIKE STILL DEEMED ILLEGAL WOULD BE THAT UNDERTAKEN AGAINST THE GOVERNMENT OR SUCH OR AGAINST THE GENERAL POLITICAL ORIENTATION." השביתה הפוליטית – הבאה לכפות על רשויות השלטון מעשה או מחדל שלא היו מוכנים לו, אלמלא השביתה, מעוררת בעיות חוקתיות וחברתיות רבות: במשטר דמוקרטי יש בה כדי לפתוח פתח להשלטת רצונם של השובתים על המוסדות הדמוקרטיים הנבחרים ולכוון הליכים על פי כוח הכפיה של גופים חוץשלטוניים ואף קבוצות מעוט בעלות יכולת כפיה הלכה למעשה. יתכן ויש מדינות בהן הפסקת חשמל כללית, לרבות זה המוזרם לבתי חולים ולבתי התינוקות, יכולה להביא אף את המחוקק לכל מעשה חקיקה הנדרש ממנו, אך אין ספק שיחד עם המפולת המוסרית גם נפגעת בכך באופן מהותי ביותר דרך הפעולה של הדמוקרטיה ככזאת. (A COMPARATIVE LEGAL SURVEY, ED. B. AARON AND INDUSTRIAL CONFLICT, WEDDERBURN, LONGMAN, PP.315, 327; CITRIN, TRADE UNION LAW
3 RD ED..K.W .(620 אולם איני רואה צורך ומקום לעצב בהזדמנות זו שבפנינו מסקנות כלליות בענין מעמדה המשפטי של מה שמכונה השביתה הפוליטית כי הנסיבות בהן אנו דנים כאן הן כה מוגדרות ומותחמות ואף קיצוניות באופיין עד שדי אם ננקוט עמדה כלפיהן, מבלי לנסות ולמצות כל היבטיו של הנושא הכללי יותר. כאמור כבר לעיל, השאלה שבפנינו אינה סבה על כך אם היתה הפרה של החובות של העובד שאפשרה למעביד נקיטת צעדים לרבות פיטורים. בהקשר זה הפנו העותרים, למשל, למצב לפי משפט העבודה הצרפתי והצביעו על כך שהשתתפות בשביתה פוליטית עלולה להחשב כהפרה חמורה של חובות העובד (FAUTE LOURDE), אך אף אם בוצעה הפרה אין היא מסיימת כשלעצמה באופן אוטומטי את יחסי העבודה אלא רק מאפשרת למעביד את הנקיטה בצעדים הפתוחים בפניו עקב הפרה – (משפט CONTRE PIEGAY CH. CRIM. 28.
6.51 .MIN. PUBL של בית המשפט לערעורים (CASSATION)). בתחום זה לא היתה כאמור לעיל מחלוקת בין בעלי דין, כי גם אצלנו לא נפסק על ידי בית-הדין הארצי כי שביתה פוליטית ככזאת מביאה את יחסי העבודה לעולם לידי סיום אוטומטי מבלי שננקט צעד כלשהו על ידי המעביד. מה שעלה בפנינו הוא כי היעדר ממושך מן העבודה במקרה שבפנינו, שמניעיו היו פוליטיים, הצביע בעת ההיא ובנסיבות המקרה על כוונה של התפטרות.
1 4. לאור כל האמור לעיל ניתן עתה לסכם כי אין לגלות כל עילה להתערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. ההיעדר מן העבודה היה במקרה דנן, למעשה, ביטוי מפורש לאי-רצונם של העותרים ושל אחרים עמם לראות במשיבה את מעבידתם, שהרי זה מה שהשתמע מן הדרישה לבטל מעשהו של המחוקק. מן התביעה שהועלתה על ידיהם נבע כי בענין החלת המשפט, השיפוט והמינהל הם דורשים החזרת הגלגל הפוליטי אחורה. כדי לכפות רצונם נעדרו במשך חודשים ארוכים בלי שיראו סימן של היענות או של רצון כלשהו לרכך עמדתם ו