הלגיטימציה למעשים אסורים בספרות הילדים הארצישראלית בתקופת השואה

מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2004
מספר מילים 5358
מספר מקורות 11

תקציר העבודה

תוכן העניינים
מבוא
3
1. הגדרת מרכיבי שאלת המחקר 5
1.1  הבעיה – מהם "מעשים אסורים"?
5
1.2 הגדרתם של מעשים אסורים בקונטקסט הכללי 5

1 .3 מהם מעשים אסורים בספרות הילדים של תקופת השואה?
5
2 . "יוסי ילד שלי מוצלח" – הגיבור המושלם של שנות ה-30 7

2 .1. עודד הנודד
8 2.2.
בני היורה 9
3 . "ילד אסור" – הגיבורים הניצולים של ספרות שנות השואה
1 2
3.1. מעשים האסורים על פי חוק
1 3
3.2.
מעשים האסורים על פי המוסר האנושי
1 5
3.3
מעשים האסורים על פי חוקי הדת
1 7
4 . "לפתע נכנס בי הילד הרע" – הגיבורים המיליטריסטיים של שנות ה-50'
1 9
סיכום
2 2
רשימה ביבליוגרפית
2 4
מבוא
שאלת המחקר המרכזית בעבודה זו בוחנת את השפעתה של השואה על החדרת לגיטימציה ל"מעשים אסורים" בספרות הילדים העברית. במהלך המחקר תצביע העבודה על השינוי שחל במתן לגיטימציה שכזו החל משנות ה-30', עם היווצרותה של המערכת הספרותית לילדים בארץ, ועד לשנות ה-50', עם התבססותו של דגם הסיפור המיליטריסטי. כצעד ראשון במתן המענה לשאלה המרכזית, תוענק גם הגדרה מדוייקת יותר למונח "מעשים אסורים" כתלוי בזמן, במקום ובנורמות חברתיות.
העבודה תראה את התפתחות הצגתם של מעשים אסורים בספרות הילדים הארצישראלית. בשנות ה-30, שנותיה הראשונות של ספרות הילדים הארצישראלית, היתה ספרות זו בעיקרה ספרות מגוייסת לטובת האידאולוגיה הציונית (ארבל, 1994), באמצעות ספרות פוזיטיביסטית בלבד, שבה לא היה כלל מקום לתיאור של מעשים אסורים. שני מקרי מבחן מובהקים של תקופה זו הם "בני היורה" (שמאלי, 1937) ו"עודד הנודד" (ליברמן, 1932).
אותה מערכת ספרותית נאלצה להתאים את עצמה עם הגעתן של הידיעות הראשונות על מצבם של יהודי אירופה בתחילת תקופת השואה, שחייבה את הסופרים הארצישראליים לספר סיפור שונה לקהל היעד שלהם. עתה היה עליהם להכיר לקוראיהם גם גיבורים מסוג אחר, שמסע הישרדותם בדרך אל המנוחה והנחלה הביא אותם לא פעם להזדקק לביצוע מעשים אסורים. המעשים האסורים לסוגיהם השונים יתוארו בעבודה על פי הדוגמאות המובאות בספרים  "מה מליל" (אבן-זהב, 1943), "ילדים מוצלים" (חבס, 1944), ו"ילדים במחתרת" (קיפניס, 1946).
עם תום תקופת השואה חל שינוי נוסף במערכת הספרותית, והיא הפכה מגוייסת לטובת האתוס הלאומי. הדגם הספרותי המייצג תקופה זו הוא הסיפור המיליטריסטי לילדים, בו תפסו הילדים מקום מרכזי במאבק לקראת "המדינה שבדרך". גיבורים מיליטריסיטיים אלה מתוארים גם הם פעמים רבות כאחראים לביצועם של מעשים אסורים, אך העבודה תראה כי בתקופה זו מעשים אלה לא נעשו עוד מתוך כורח הישרדותי, אלא כחלק לגיטימי משגרת חייהם של הילדים – בעיקר הילדים הצברים. מקרי המבחן שייבחנו מתקופה זו הם "אחד משלנו" (אבידר-טשרנוביץ, 1947), "שני רעים יצאו לדרך" (אבידר-טשרנוביץ, 1950) ו"חסמב"ה בבית האסורים" (מוסינזון, 1950).