ניתוח נאומיו של רה"מ אריאל שרון

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2006
מספר מילים 1079
מספר מקורות 4

תקציר העבודה

נאום שרון בכנס הרצליה [18.12.03]  
1 8/12/2003 |  אריאל שרון | na   גדר הביטחון אני מברך את מארגני הכנס על המפגש החשוב והמעניין שערכתם כאן. בשלושת הימים האחרונים דנתם במצבה של ישראל. אני, כראש ממשלה, אחראי לתכנון ולביצוע של מהלכים שיעצבו את דמותה של ישראל בשנים הבאות.
משימת כולנו היא עיצוב פניה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. מדינה שבה יש חלוקה שווה של הנטל, קבלת הזכויות ונשיאה בחובות, על-ידי כל המגזרים, באמצעות שרות לאומי מסוג כזה או אחר.
מדינה שיש בה מערכת חינוך טובה ויעילה שמחנכת דור צעיר ערכי וחדור גאווה לאומית המוכשר להתמודד עם האתגרים של העולם המודרני. מדינה שכלכלתה מותאמת למשק הגלובלי המתקדם של המאה עשרים ואחת, שהתוצר לנפש בה חוצה את קו 20,000 הדולרים ועומד ברמה שווה למדינות אירופה המפותחות ביותר.
מדינה קולטת עליה שמהווה מרכז רוחני ולאומי לכל יהודי העולם ומוקד משיכה לרבבות עולים כל שנה. העלייה היא היעד המרכזי של מדינת ישראל. זו המדינה שנרצה לעצב. זו המדינה בה ירצו ילדינו לחיות.
אני יודע, יש לעיתים נטייה לצמצם את כל בעיותיה של מדינת ישראל לתחום המדיני, מתוך מחשבה שכאשר בעיותיה של ישראל עם שכנותיה ובייחוד עם הפלשתינים ייפתרו, ייפתרו מאליהם שאר הנושאים שעל סדר היום. אני לא מאמין בכך. בפנינו אתגרים נוספים החייבים לקבל מענה – בכלכלה; בחינוך הדור הצעיר; בקליטת עליה; בהגברת הלכידות החברתית ובשיפור יחסי יהודים וערבים בישראל.
כמו כל עם ישראל, אני כמה לשלום. אני רואה חשיבות עצומה לנקיטת כל הצעדים שיביאו להתקדמות לקראת פתרון הסכסוך עם הפלשתינים. אבל, לנוכח האתגרים הנוספים העומדים לפנינו; אם הפלשתינים לא יעשו מאמץ דומה לפתרון הסכסוך – אינני מתכוון לחכות להם עד בוש.
לפני כשבעה חודשים, אישרה הממשלה בראשותי את תוכנית "מפת הדרכים" לשלום, המבוססת על נאום הנשיא ג'ורג' בוש מיוני אלפיים ושתיים. זוהי תוכנית מאוזנת להתקדמות מדורגת לשלום, שישראל והפלשתינים התחייבו לבצעה. יישום מלא ואמיתי של התוכנית מהווה את הדרך הטובה ביותר להגיע לשלום אמת.
מפת הדרכים היא התוכנית המדינית היחידה שהתקבלה על-ידי ישראל, הפלשתינים, האמריקנים ומרבית מדינות העולם. אנחנו מוכנים להתקדם ביישומה- שתי מדינות – מדינת ישראל ומדינה פלשתינית – המתקיימות זו לצד זו בשקט, ביטחון ושלום.
מפת הדרכים היא תוכנית ברורה, הגיונית ולכן ניתן וחובה ליישמה. התפיסה העומדת מאחוריה היא – רק ביטחון יוביל לשלום. ועל-פי הסדר הזה. ללא השגת ביטחון מלא, במסגרתו יפורקו ארגוני הטרור, לא ניתן יהיה להגיע לשלום אמיתי, שלום לדורות. זו מהות מפת הדרכים. התפיסה ההפוכה, לפיה עצם חתימת הסכם שלום תביא, יש מאין, לביטחון נוסתה כבר בעבר ונחלה כישלון חרוץ. כך יהיה גורלה של כל תוכנית אחרת שתדגול בתפיסה זו. מדובר בתוכניות המוליכות שולל את הציבור ונוטעות בו תקוות שווא. לא יהיה שלום לפני מיגורו של הטרור.
הממשלה בראשותי לא תתפשר על מימוש מפת הדרכים על כל שלביה. על הפלשתינים לעקור מן השורש את גופי הטרור וליצור חברה שומרת חוק הנאבקת באלימות ובהסתה.
שלום וטרור לא הולכים יחד. העולם מאוחד כיום בתביעה הנחרצת מהפלשתינים לפעול להפסקת הטרור וביצוע הרפורמות. רק הפיכתה של הרשות הפלשתינית לרשות אחרת תאפשר התקדמות בתהליך המדיני. הפלשתינים חייבים לבצע את המוטל עליהם.
ביצוע מלא ושלם יוביל, בסופו של תהליך, לשקט ושלום.
התחלנו ביישום מפת הדרכים בעקבה, אך ארגוני הטרור שחברו ליאסר ערפאת, שיבשו את התהליך בסדרת פיגועי טרור מהאכזריים שהכרנו. במקביל להעלאת התביעה מהפלשתינים בתחום חיסול ארגוני הטרור, ישראל נוקטת ותמשיך לנקוט בצעדים לשיפור מהותי בתנאי החיים של האוכלוסייה הפלשתינית:
ישראל תסיר סגרים וכתרים ותוריד את מספר המחסומים; נשפר את יכולת התנועה של האוכלוסייה הפלשתינית, כולל מעבר סחורות ואנשים; נפעל להרחבת שעות הפעילות במעברים הבינלאומיים; נאפשר למספר רב של סוחרים פלשתינים לנהל חיי כלכלה ומסחר תקינים וסדירים עם שותפיהם בישראל ועוד. כל הצעדים הללו נועדו לאפשר תנועה טובה יותר וחופשייה של האוכלוסייה הפלשתינית שאינה מעורבת בטרור. בנוסף, אנו נמסור, בכפוף לתיאום ביטחוני, ערים פלשתיניות לאחריות ביטחונית פלשתינית.
ישראל תעשה את כל המאמצים כדי לעזור לפלשתינים ולהניע את התהליך. ישראל תעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה.
אני התחייבתי בפני נשיא ארצות הברית כי ישראל תפרק את המאחזים הלא מורשים. אני מתכוון ליישם התחייבות זו. מדינת ישראל מתנהלת על-פי החוק ונושא המאחזים אינו יוצא מכלל זה. אני מבין את הרגישות; ננסה לעשות זאת בדרך שתכאיב פחות, אך המאחזים הבלתי מורשים יפורקו. נקודה.
ישראל תעמוד בכל התחייבויותיה גם בנושא הבניה בהתנחלויות. לא תהיה בניה מעבר לקו הבניה הקיים, אין הפקעות קרקע לבניה, אין תמריצים כלכליים מיוחדים ואין בניה של התנחלויות חדשות.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו לפנות אל הפלשתינים ולומר שוב כפי שאמרתי בעקבה:
אין לנו עניין לשלוט בכם. אנו מעוניינים שתנהלו את חייכם בעצמכם במדינה משלכם.
מדינה פלשתינית דמוקרטית, בעלת רציפות טריטוריאלית ביהודה ושומרון והיגיון כלכלי, המקיימת עם ישראל מערכת יחסים נורמאלית של שקט, ביטחון ושלום.
זנחו את דרך הטרור ובואו נעצור יחד את שפיכות הדמים, בואו נתקדם יחד לעבר השלום.
אנו רוצים להתקדם במהירות ביישום מפת הדרכים לקראת שקט ושלום אמיתי.
אנו מקווים שהרשות הפלשתינית תבצע את חלקה. אבל, אם גם בעוד מספר חודשים ימשיכו הפלשתינים לא לבצע את חלקם במפת הדרכים – אז תיזום ישראל מהלך ביטחוני חד צדדי של התנתקות מהפלשתינים.
מטרתה של "תוכנית ההתנתקות" היא להפחית ככל הניתן את הטרור ולהעניק לאזרחי ישראל את מרב הביטחון. תהליך ההתנתקות יוביל לשיפור רמת החיים ויעזור לחזק את הכלכלה בישראל. הצעדים החד צדדיים שישראל תנקוט במסגרת "תוכנית ההתנתקות" יהיו בתיאום מרבי עם ארצות הברית. אסור לנו לפגוע בתאום האסטרטגי עם ארצות הברית. צעדים אלה יגבירו את הביטחון של תושבי ישראל ויקלו על צה"ל וכוחות הביטחון במילוי המשימות הקשות העומדות בפניהם.
"תוכנית ההתנתקות" נועדה להעניק מקסימום ביטחון וליצור מינימום חיכוך בין ישראלים לפלשתינים.
אנו מעוניינים בקיום משא ומתן ישיר, אבל אין בכוונתנו להפקיד את החברה הישראלית כבת ערובה בידי הפלשתינים. כבר אמרתי -לא נחכה להם עד בוש.
"תוכנית ההתנתקות" תכלול פריסה מחודשת של כוחות צה"ל בקווי ביטחון חדשים ושינוי בפריסת היישובים, כך שיפחת, ככל הניתן, מספר הישראלים הנמצאים בלב האוכלוסייה הפלשתיניות. נשרטט קווי ביטחון ארעיים וצה"ל ייערך על קווים אלו. הביטחון יסופק על-ידי פריסת צה"ל, גדר הביטחון ומכשולים פיזיים אחרים.
"תוכנית ההתנתקות" תפחית את החיכוך בינינו לבינם.
הפחתת החיכוך תחייב מהלך קשה מאין כמוהו של שינוי בפריסת חלק מהישובים. אני רוצה לחזור על דברים שאמרתי בעבר: בהסדר עתידי ישראל לא תישאר בכל המקומות בהם אנו נמצאים היום. העתקת ישובים תיעשה, בראש ובראשונה, על-מנת לשרטט קו ביטחון יעיל ככל הניתן, שייצור את אותה התנתקות בין ישראל לפלשתינים. קו ביטחון זה לא יהיה גבול הקבע של מדינת ישראל, אך עד שלא יתחדש יישום מפת הדרכים, צה"ל יהיה פרוס לאורכו של קו זה. יישובים שיועתקו הם כאלה שבכל מתכונת אפשרית של הסדר עתידי וסופי לא יכללו בשטח מדינת ישראל. במקביל, במסגרת "תוכנית ההתנתקות" ישראל תחזק את שליטתה באותם חלקי ארץ ישראל שיהוו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל בכל הסדר עתידי.
אני יודע שאתם רוצים לשמוע שמות, אבל כדאי להשאיר משהו גם לאחר כך. ישראל תאיץ מאוד את בניית גדר הביטחון. אפשר לראות את הדבר קורם עור וגידים כבר היום.
השלמתה המהירה של גדר הביטחון תאפשר לצה"ל להסיר מחסומים ולהקל על חיי היום יום של האוכלוסייה הפלשתינית שאינה נגועה בטרור.
על-מנת שהפלשתינים יוכלו לפתח את חיי הכלכלה והמסחר שלהם וכדי שלא יהיו תלויים באופן בלעדי בישראל, נשקול, במסגרת "תוכנית ההתנתקות", לאפשר, בתאום עם ירדן ומצרים, מעבר חופשי יותר של אנשים וסחורות, דרך המעברים הבינלאומיים, תוך נקיטת אמצעי הביטחון הדרושים.
אני רוצה להדגיש: "תוכנית ההתנתקות" היא מהלך ביטחוני ולא מהלך מדיני.
הצעדים שינקטו לא ישנו את המציאות המדינית בין ישראל לבין הפלשתינים ולא יסכלו את האפשרות לחזור וליישם את מפת הדרכים ולהגיע להסדר בהסכמה.
"תוכנית ההתנתקות" אינה מונעת את יישום מפת הדרכים אלא היא צעד שישראל תנקוט, בהיעדר אפשרות אחרת, על- מנת לשפר את ביטחונה. "תוכנית ההתנתקות" תמומש רק במקרה שהפלשתינים ימשיכו לגרור את רגליהם וידחו את יישום המפה.
ברור ש"בתוכנית ההתנתקות" הפלשתינים יקבלו פחות בהרבה ממה שיוכלו להשיג במשא ומתן ישיר על-פי מפת הדרכים.
ייתכן, שחלקים מ"תוכנית ההתנתקות", שנועדו לספק את מרב הביטחון לאזרחי ישראל, יבוצעו כבר תוך כדי הניסיון ליישם את מפת הדרכים, וזאת על-פי הנסיבות שיווצרו.
גבירותיי ורבותי, ניסיון חיי לימד אותי, שלשלום, כמו גם למלחמה, צריך ללכת בהסכמה רחבה. אנו חייבים לשמור על אחדותנו, גם אם מתחולל בקרבנו ויכוח פנימי נוקב.
בשלוש השנים האחרונות העמידו אותנו ארגוני הטרור הפלשתינים בניסיון קשה. תוכניתם לשבור את רוחה של החברה הישראלית לא צלחה. אזרחי ישראל ידעו לעמוד בפרץ, לתמוך זה בזה, להושיט יד, להתנדב ולתרום.
אני מאמין כי בדרך זו, מאוחדים, עלינו להמשיך גם היום. בין אם נוכל להתקדם במפת הדרכים ובין אם נצטרך ליישם את "תוכנית ההתנתקות". הניסיון מלמד אותנו שיחד, בהסכמה לאומית רחבה, אפשר לעשות דברים גדולים.
בל נשגה באשליות. כל דרך תהיה מסובכת, רבת מכשולים ותחייב הפעלת שיקול דעתו אחריות. אני בטוח שכפי שהצלחנו לעמוד באתגרים שעמדו בפנינו בעבר, נעמוד יחד, ונצליח, גם היום.
בדרכנו ילוו אותנו תמיד הדברים שאמר ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, יום אחרי הכרזת העצמאות:
"שומה בימים אלה רק לבנות באהבה ואמונה תוך אחווה יהודית, את מדינת ישראל ולהגן עליה בנפשו ובמאודו כל עוד יהיה צורך בכך. אנו עומדים עדיין במערכה כבדה, מערכה כפולה: מדינית וצבאית. אל נקשט עכשיו את מעשינו, וודאי את דיבורנו, בשמות רבי צלצול, נצניע לכת. הגענו למה שהגענו בעמדנו על שכמם של דורות שקדמו לנו, והשגנו אשר השגנו באשר קיבלנו ושמרנו על מורשת יקרה, מורשת אומה קטנה, רבת סבל וניסיונות, אבל גדולה ונצחית ברוחה, חזונה, אמונתה וסגולות נפשה".
גם אני מאמין גדול בחוסנה של האומה הקטנה והאמיצה הזאת, רבת הסבל והניסיונות.
אני בטוח שמאוחדים בכוח האמונה, נוכל להצליח בכל דרך שנבחר.
תודה רבה וחג חנוכה שמח.
פרשת שרון: הנאום המלא שצונזר   שרון קיים מסיבת עיתונאים במטרה להשיב על ההאשמות נגדו בפרשת שרון-סיריל קרן; שידורה ברדיו הופסק לאחר כ-10 דקות, בהוראת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט מישאל חשין – שטען כי מדובר בתעמולת בחירות; להלן הנאום המלא (9.1.03)    
1 0/01/2003 |  אריאל שרון, ראש הממשלה | Nfc@Nfc.co.il   מבקר המדינה  שמות קשורים סיריל קרן   עמרם מצנע   ערב טוב לכם, באתי לכאן הערב כדי לענות על העלילה הבזויה שנרקמה נגדי ונגד הליכוד במגמה אחת להפיל את השלטון בישראל בעלילה ולתפוש את השלטון בשקר. אני מבקש לתאר לכם את התפתחות הדברים בחודשים האחרונים. לפני כחודשיים החליטה מפלגת העבודה, מתוך ראיית צרכיה הפוליטיים הפנימיים, לגרור את המדינה כולה למערכת בחירות. אמרתי כבר אז שהבחירות מיותרות, שההתנהגות של מפלגת העבודה, בעיצומו של מאבק נגד הטרור וערב מלחמה אפשרית בעירק, היא התנהגות מופקרת וחסרת אחריות. אני מוכרח להודות – אפילו אני, לא העליתי בדעתי עד כמה מופקרת וחסרת אחריות יכולה להיות ההתנהגות שלהם. אני אתן לכם דוגמא. לפני מספר שבועות ערכתי ביקור בפיקוד העורף, כדי לבדוק את ההיערכות והמוכנות לקראת אפשרות של התקפה על תושבי ישראל. כולנו יודעים שקיימת סכנה של מלחמה בעירק. הסכנה שישראל תותקף אינה גדולה – אבל היא קיימת.
ולשם כך חייבים להיערך, כדי לתת לתושבי ישראל את ההגנה הטובה ביותר. כל ילד מבין את זה – חוץ ממפלגת העבודה, תומכיה וכל מי שעוזר לה. האחריות הזו מוטלת בסופו של דבר עלי. אני הוא ראש הממשלה. אני נושא באחריות העליונה להגנת תושבי ישראל. ואני מבקר ובודק – לפעמים בביקורי פתע – את כל נושא ההיערכות, את כל ההכנות. כך אני עושה. הייתי מועל בתפקידי אם לא הייתי פועל כך. והנה, מפלגת העבודה, יחד עם כל מי שעוזר לה, התחילו לתקוף אותי אישית, ולהציג את ההיערכות למלחמה בתור תרגיל של בחירות. כאילו אין משבר בעירק.
כאילו לא הותקפנו כבר על-ידי טילים מעירק כשכל המומחים הסבירו אז, שזה לא יקרה. זה קרה בעבר. אנחנו חייבים להיות מוכנים. אבל לא בעיני מפלגת העבודה. במוחותיהם יש רק בחירות. כל העולם כולו סובב סביבם וסביב סיכוייהם לזכות בעוד נתח של שילטון. כך הם חושבים, או לפחות כך הם מדברים. ההתנהגות הזו, על חשבון הדבר הקדוש ביותר, היא התנהגות מבישה. אבל יותר מכך.
זוהי התנהגות מופקרת, התנהגות חסרת אחריות. הדוגמא הזו מלמדת על כל מה שקורה כאן בשבועות האחרונים. תחילה יצאו למסע ציד על הליכוד כולו. ניסו להשחיר תנועה שלמה, את כל נבחריה עד האחרון שבהם. ניסו להפוך את כולנו למאפיה, לפשע מאורגן. והכל מסיבות פוליטיות. אתם יכולים להשוות בין הדרך שבה נהגתי אני בפרשה לבין הדרך שבה נהג עמרם מצנע.
הרי במפלגת העבודה התגלו תופעות חמורות ביותר: זיופי בחירות, רמאות בקלפיות שנעלמו, קניית מקום בכסף. יש חקירות במשטרה, יש כתבי אישום, יש מינויים פסולים, תצהירי שקר, הכל. מצנע עצמו נחקר בשתי פרשיות שחיתות במשטרה וכבר התפרסמו עלילותיו הקשורות לאי שמירת טוהר המידות וקשריו עם קבלנים ואני ממון בחיפה. אני פעלתי מיד – מצנע לא עשה כלום. אני הודעתי מיד שארחיק מהליכוד ומהממשלה כל מי שיימצא בבחירתו פסול, וכך עשיתי – מצנע לא עשה דבר. שום דבר. אני מיניתי ועדה לתיקון הפרצות בשיטה הדמוקרטית ואימצתי את מסקנותיה – מצנע לא עשה כלום כשבבחירות במפלגתו, תחת הנהגתו, התגלו זיופים חמורים. הוא לא עשה כלום ולא יעשה כלום. כי למצנע ולעיתונות המלווה אותו אין עניין בטוהר מידות – אותם מעניין רק הליכוד, לא מעניינת אותם השחיתות – אותם מעניין הליכוד. זה פגע בליכוד ולמרות זאת, מפלגת העבודה נשארה תקועה ומצנע לא ממריא.
אז עברו לשלב הבא וניסו לפגוע בי דרך הבנים שלי. לקחו את עמרי, שכל חטאו היה שבא לסייע לי, כראש ממשלה, וניסו להפוך אותו לפשע מאורגן. וכשזה לא הצליח, ניסו למצוא איזו פרשה לכאורה של איזה אי יווני ולהדביק אותה לגלעד בכוח.
שיהיה ברור: פרשה ישנה, שכבר שוכבת שנים, שאינה קשורה אלי, שגלעד בני לא נשאל על-ידי הרשויות אף לא שאלה אחת ואף לא התבקש למסור עדות – בא עיתונאי ומספר רכילות – ומפלגת העבודה קופצת מיד על השלל. גלעד, שהוא כלכלן במקצועו, עשה עבודה כלכלית – מה זה? שחיתות! גלעד קיבל שכר על העבודה, מה זה, כפי שנאמר? זה מאפיה! אני שואל, אתם השתגעתם? יצאתם מדעתכם? ושוב, זה לא עזר. ומצנע עדיין תקוע בסקרים. הוא עדיין לא יכול. והשלטון, ריח השלטון עדיין כל כך רחוק. אין מה לעשות, עוברים לשלב הבא.
מישהו, שזהותו נחקרת כעת על-פי הוראת היועץ המשפטי לממשלה – מישהו מדליף מסמך מלא רכילות ושקרים על עסקיו של גלעד, שכאילו קשורים אלי. אני רוצה להגיד לכם את העובדות המדויקות: לפני יותר משנה, מצא מבקר המדינה כי נלקחו תרומות בניגוד לחוק והודיע לי על-כך.
אני נדהמתי מהממצאים. חזרתי הביתה למשק, ודיברתי עם הבנים, ואמרתי להם, ביוזמתי:
חייבים להחזיר את כל הכסף לתורמים. מיד. גם אם צריך שוב למשכן את הבית שלנו.
חייבים לעשות זאת. אני היחיד שפעלתי כך, למיטב ידיעתי, אני היחיד שפעלתי כך שהחזיר את הכסף. ברק לא עשה זאת עד היום. מצנע, בעמותה שלו, לא עשה את זה, למרות שכך נדרש ממנו. רק אני החזרתי את הכסף, ביוזמתי, בלי שמישהו הכריח אותי. לא המבקר אמר לי להחזיר. אני, כששמעתי את הגיוס הזה של התרומות מעבר למותר, אני ביוזמתי החלטתי להחזיר את הכסף. עכשיו מדובר פה בסכום גדול, כמעט 5 מיליון שקלים. לי הרי אין אמצעים כספיים. כבר ב-1989 הוצאתי את ניהול המשק מידי, גם קודם היה נאמן, עד שהבנים חזרו מהצבא, כפי שדורש החוק. כשהבנים חזרו מהצבא הם נטלו את ניהול המשק לידיהם, לצד העסקים האחרים שלהם. היום גלעד מנהל את זה בהצלחה ואני לא מעורב – כך דורש החוק. הוצאתי את החסכונות שלי ושל לילי ז"ל ונתתי כחצי מיליון שקלים שמחציתם במשיכת יתר. גלעד התגייס להביא את שאר הכסף. ואכן זמן קצר לאחר מכן הוא העביר לי את יתרת הסכום, קצת יותר מארבעה מיליון שקלים, ואני החזרתי את כל הכסף לתורמים והודעתי על כך למבקר המדינה. לא חיכיתי לגיוס כל הכסף. אחרי שהוצאתי את חסכונותי ואת חסכונותיה של לילי, את חסכונות שנינו, העברתי מיד את הסכום הזה, דבר ראשון, כדי שיהיה ברור לכולם שאכן בכוונתי, בניגוד למה שעשו אחרים, להחזיר את הכסף. בכך הסתיימה הפרשה מבחינתי.
אני אומר כאן בבירור: לא ידעתי במדויק כיצד הושג הכסף. דיברנו על משכון המשק, ולמיטב ידיעתי אז כך נעשה. כשנשאלתי על כך במשטרה זה מה שאמרתי, שאינני יודע במדויק, שהבנים טיפלו בעניין ולמיטב ידיעתי המשק מושכן. אם בדיעבד נמצאה דרך אחרת – מה טוב. גלעד, בני, הוא איש עסקים מוצלח מאוד. עסקיו רחבים מאד. הוא מצליח ומרוויח ואני גאה בו מאד. אני יודע שהכל נעשה בדרך כשרה וחוקית, שהכל עשוי ומדווח כראוי. יש בידיו מסמכים שמוכיחים הכל. המסמכים החשובים, ביחס להלוואה, הוצגו בפני הציבור במסיבת עיתונאים. אגב, את הגירסה המלאה שנמסרה, עיתון הארץ, זה שהתחיל את הפרסום, את התשובות המלאות שנמסרו, הוא לא פירסם.
יש לו אחריות חשובה להביא את כל העובדות. אבל העיתון החליט לא לעשות כך. כי אחרת, מה יהיה עם השערוריה, מה יהיה עם הסקנדל. הרי מי שהדליף, ומי שניפח, ומי שחגג לא עשה את זה כדי לברר את האמת. יש דרכים פשוטות לברר. באים, שואלים שאלות, מקבלים תשובות, בודקים מסמכים. אבל בזה הרי אין סקנדל, אתם יודעים את זה מצוין בעצמכם. את זה אי אפשר לנצל לצרכים פוליטיים. ככה אי אפשר להפיל שלטון. אז ממציאים. מספרים שקרים. מנפחים רכילות. סוחרים בבדיות.
קחו למשל את סיפורו של ידידי סיריל קרן. איש שבצעירותו, בגיל 17, בא ארצה כמתנדב, כאיש מח"ל צעיר, כמתנדב מבריטניה. נולד באנגליה, אזרח בריטי הוא בא הנה כדי ללחום יחד איתנו כתף אל כתף במלחמת העצמאות. סיכן את חייו ברגעים הקשים ביותר של מדינת ישראל. שירתתי איתו יחד במהלך תקופה ממושכת במלחמת העמצמאות. מאז שיצאנו משדה הקרב אנחנו חברים, שנים. עשרות שנים. חוגגים את החגים יחד. הוא מכיר את הבנים מאז שנולדו, הוא מלווה אותי כל החיים.
הוא אף פעם לא ביקש ממני כלום – ואף פעם לא קיבל. איו לו כאן עסקים, לא היו לו ולמען האמת, בגיל 73, אני לא חושב שגם יהיו לו. אבל הוא אוהב אותנו. הוא אוהב את הארץ. את העם, וכן – אנחנו חברים. זאת חברות בת עשרות שנים. אגב במלחמת ששת הימים הוא חזר ארצה. גם במלחמת יום הכיפורים הוא הגיע. הוא הגיע אל כוחותי שהיו מערבית לתעלה. אני שואל אתכם: תראו מה מנסים לעשות לו בגלל העובדה שהוא חבר שלי. ואני שואל איך אפשר לנהוג כך באנשים? תראו מה עושים, תראו מה עושים. אז גלעד לווה ממנו כסף, עם ריבית, ואז החזיר את ההלוואה, עם ריבית ושילם מס. זה שוחד? זו טובת הנאה? אני יכול בכלל לתת לו משהו? מה זה – אתם השתגעתם לגמרי? בכלל, אני מוכרח לומר, אני עוד לא ראיתי שוחד שעובר דרך כל הבנקים, כל הניירות, כל הכספים, כל הדברים האלה. אבל הטירוף אחז עד כדי כך. זה לא השחיתות מטרידה.
אני היחידי שנקטתי כאן בצעדים. ואמשיך ואנקוט בצעדים. אני היחידי שהבאתי את ההצעה הזאת לשינוי חוק הבחירות עכשיו, ואני אנסה להעביר אותו בכנסת הנוכחית. אבל לעשות דבר כזה. זה הדבר הכי נורא שיכול להיות. מדובר כאן באדם שאוהב את ישראל.
מה אתם עושים לו? אין שוחד. ואין מרמה. ואין כלום. מי שרוצה יכול לקבל את המסמכים ולראות בעצמו, במקום לעשות דרמות פוליטיות. מערכת ההדלפות השקריות הזו הגיעה לרמה כזו, שאפילו היועץ המשפטי לממשלה נאלץ להתערב. תראו מה הוא אומר על ההדלפה הזו ועל הפרסומים האלה: הוא אומר שיש כאן גם פגיעה בחקיקה וגם התערבות פוליטית גסה. הוא מינה אף את צוות לחקור את העניין, בתוכו שרות הביטחון הכללי לחקור ולגלות מי הדליף – עד כדי כך חמור הדבר בעיניו.
תראו מה אמרה ברדיו פרופ' רות גביזון מהאגודה לזכויות האזרח: היא אמרה "המעשה הזה זאת פגיעה ביכולת למשול", היא אומרת, "זה שיבוש של הבחירות". כך מתנהגת מערכת בחירות שרוצה אמת? לא! כך מתנהגים פוליטיקאים קטנים שרוצים לגנוב שלטון בכל מחיר. גם במחיר של רמיסת החוק, גם במחיר של הכפשה ושקר. מר מצנע רוצה שאני אלך למשטרה, שאני אדבר, אפילו תשדירים כבר עושים לו בשביל זה – על מה אני צריך לדבר, על הרכילות הבזויה שממנה מנסים יועציו לפרנס את הקמפיין הכושל שלו? על מה שאני אדבר, על כל שמועה עלובה שהוא ואנשיו מפיצים? על התשדירים שלהם? הוא – הלך למשטרה על השחיתויות שלו? הוא מדבר על הזיופים במפלגה שלו? הוא עשה משהו בכלל? שום דבר. הוא באמת מדבר – אני עושה. ואני אמשיך לעשות. אני רוצה לומר לכם, אני לא מוכן לשחק את המשחק הבזוי הזה. תרצה המשטרה לקבל תשובות – יבואו, ישאלו שאלות, אני אגיד להם כל מה שאני יודע, בלי להסתיר דבר. כי לי אין מה להסתיר. שום דבר. אדרבא, יבואו, ישאלו שאלות, יהיו גם תשובות. אני מוכן לענות על כל שאלה.
אבל אני יודע שמהיום יבואו כל יום עם סיפור חדש. עם איזו רכילות. איזה בדל של שמועה שמישהו קלט או קיבל. כל יום סיפור, כל יום שמועה, אתם יודעים עד מתי? עד אחרי הבחירות. אני מכיר את העם בישראל. אני משרת אותו כבר שנים רבות. משדות הקרב עד לראשות הממשלה. לחמתי בכל המלחמות. הקמתי בזמנו לפני שנים רבות את הליכוד. פעלתי בתפקידים הבכירים ביותר. אז כרגע יש ניסיון של חוגים מסוימים להסתער עלי, אבל העם מבין שזה הכל פוליטיקה מלוכלכת וקטנה. כי זה עם חכם. זה עם שיודע את ההבדל בין אמת לשקר. בין מה שחשוב לרכילות זולה. העם שלנו רוצה לחיות. הוא צריך לבחור ביני – לבין אדם חסר כל ניסיון וחסר כל הבנה בנושאים המדיניים והביטחוניים המורכבים שבהם אנחנו עוסקים היום. אני שומע את דיעותיו – לדבר היום על ערפאת. להימלט תחת אש, להיכנע לטרור – אפילו חבריו במפלגת העבודה – כמו שאמר מתן וילנאי – לא מקבלים את זה. אפילו הם מבינים שהאיש הזה הוא טעות אחת גדולה. אני לא אירתע בגלל פרובוקציות פוליטיות של בחירות מלבצע את חובתי. אני ראש הממשלה. האחריות עלי. אני אמשיך לנהוג כרגיל, להגיד את האמת ולעשות את כל מה שאני חייב לעשות כדי להגן על תושבי ישראל, לדאוג להם, היום ואחרי הבחירות. כי החיים לא נגמרים ביום הבחירות – אנחנו צריכים להמשיך ולחיות כאן גם ביום שאחרי.
לא ארתע ואמשיך, אני ראש הממשלה והאחריות עלי. עכשיו ואחרי הבחירות. מאמץ מפת הדרכים   ראש הממשלה הודיע בכנס הרצליה השלישי (4.12.02) כי הוא מאמץ את מפת הדרכים של הנשיא ג'ורג' בוש; "אני מקווה ומאמין שבחודשים הקרובים נקבל סיוע כלכלי מיוחד"     05/12/2002 |  אריאל שרון, ראש הממשלה | na   לפני כ-27
חודשים פתחה הרשות הפלשתינית במתקפת טרור על מדינת ישראל. מאז, אנחנו מצויים במערכה קשה כנגד תרבות דמים ורצח, ששמה לה למטרה לפגוע ביהודים וישראלים באשר הם. מתקפת הטרור הזו לא היתה מקרית; היא תוכננה והוכנה בקפידה על-ידי יושב ראש הרשות הפלשתינית, אשר פרש – בטעות – את רגישותה של החברה הישראלית לחיי אדם כדרך לאלץ אותנו, בסופו של יום, להיכנע לטרור ולהסכים בכפייה לויתורים מדיניים נוספים. ויתורים ללא תמורה.
השנתיים האחרונות היוו מבחן קשה וכואב לחוסנה הלאומי של ישראל. שפלותם של הטרוריסטים ואכזריותם נועדו לפגוע, בראש ובראשונה, בתחושת צדקת הדרך של העם היושב בציון. אין זה המקום לבחון מה הוביל את יושב ראש הרשות להטיל ספק בעוצמות הנפש ובנחישות המלוות את אזרחי ישראל, אולם ברור כי הטרור לא ניצח ולא ינצח את ישראל. הם ניסו לשבור את רוחנו וכשלו. הכישלון הזה מוליד ביקורת חריפה בקרב הפלשתינים על ערפאת ועל דרך הטרור והמאבק האלים נגד ישראל בה הוא נקט ועדיין נוקט.
בעולם של היום נמצא רב כובד משקלה של המנהיגות העולמית בארה"ב. מאז ימיה הראשונים של המדינה, היווה הקשר עם ארה"ב נכס אסטרטגי רם מעלה. הממשלה בראשותי חיזקה את הקשר עם ארה"ב ויצרה מערכת יחסים מיוחדת, אינטימית וקרובה, עם הממשל ועם הקונגרס האמריקני. עומק היחסים, ההבנות לצרכיה של ישראל, ושיתוף הפעולה עם הנשיא ג'ורג' בוש וממשלתו הם חסרי תקדים. לישראל יש כיום בארה"ב ידידי אמת הדואגים באופן אמיתי וכן לביטחונה.
הבנות המדיניות אליהן הגענו עם ארה"ב וההבנה של הממשל האמריקני את צרכי הביטחון של ישראל, מאפשרות לנו חופש פעולה הנדרש במלחמה הבלתי פוסקת בטרור.
למלחמה בטרור עלויות גדולות ונזקיה הכספיים קשים ביותר. אני מקווה ומאמין שבחודשים הקרובים נקבל סיוע כלכלי מיוחד, שיתמוך בישראל במערכה הכלכלית אותה אנו מנהלים. ב-24 ביוני השנה, הציג הנשיא בוש את תוכניתו לפתרון אמיתי בינינו לבין הפלשתינים. תוכנית השלום שהוצגה בנאומו של הנשיא בוש היא תוכנית הגיונית, מפוכחת ובת ביצוע, היוצרת הזדמנות אמיתית להגיע להסדר. אנחנו קיבלנו עקרונית את תוכנית הנשיא בוש ואת המתווה שהוצג בה. ההסכמות אליהן הגענו עם האמריקנים מבוססות על לקחיהם של האמריקנים מתוכנית קלינטון-ברק ועל ניסיוני שלי, כמי שהשתתף ארוכות במערכה הביטחונית והמדינית בזירה הפלשתינית.
לאחר עבודה מאומצת, הבין הממשל האמריקני והסכים כי הדרך היחידה להגיע להסדר שלום אמיתי עם הפלשתינים היא התקדמות בשלבים, כאשר בשלב הראשון חייב להיות הפסקה מוחלטת של הטרור. נאום הנשיא ג'ורג' בוש היווה מכה למדיניות הטרור של ערפאת, והוא משמש הוכחה לכישלון ניסיונו להשגת הישגים מדיניים באמצעי הטרור ואלימות. רק לאחר הפסקת הטרור, ועל-כך מסכימים כיום רוב מנהיגי העולם, ניתן יהיה להתחיל לדון בהסדר שלום בין הצדדים.
התוכנית האמריקנית מגדירה את עניינם של הצדדים על-פי שלבים. המעבר בין שלב לשלב לא יבוצע על-פי לוח זמנים שנקבע מראש, דבר שעלול היה לגרום ללחץ כבד על ישראל כל פעם כשקרב מועד סיומו של שלב כזה או אחר. ההתקדמות נקבעת על-פי מבחני הביצוע, ברגע שמומש שלב מסוים, רק אז ניתן היה להתקדם לשלב הבא.
על-יסוד הלקחים מהסכמי העבר, ברור לכל כי אין עוד מקום לצפות מישראל לויתור מדיני עד שישרור מצב יחסים מוכח של שקט ושינוי סדרי ממשל פלשתיני.
בהקשר הזה חשוב לזכור, כי ויתורים מדיניים שיעשו בעתיד, כמו הויתורים שנעשו בעבר, אינם בני חזור. גם המציאות הנוכחית, כשצה"ל פועל בחופשיות בתוך הערים הפלשתיניות, איננה שינוי של המצב המדיני כפי שהיה לפני שנתיים, ישראל לא תחזור לשלוט בשטחים מהם נסוגנו מתוקף הסכמים מדיניים. לכן, יצירתם של יחסי דו-קיום אמיתיים וכנים, צריכה שתהיה תנאי מוקדם לשלב בו ידונו הסדרים מדיניים.
העם היהודי הוא עם שוחר שלום. שאיפתה של ישראל היא לחיות בביטחון ודו-קיום כן ואמיתי המבוסס, בראש ובראשונה, על הכרה בזכותנו הטבעית וההיסטורית להתקיים כמדינה יהודית בארץ ישראל, תוך קיום יחסי שלום של ממש.
בניית דו-קיום אמיתי וכן, צריכה להיעשות בראש ובראשונה על-ידי החלפת המנהיגות הפלשתינית שכיזבה והכזיבה, במנהיגות שיכולה וחושב מכך, בכינון יחסי שלום אמת עם מדינת ישראל. לצערי, בישראל יש עדיין מעטים הסוברים כי ערפאת הוא רלוונטי, אולם הממשל האמריקני והעולם בעקבותיו, כבר קיבלו את עמדתנו הנחרצת כי לא ניתן יהיה להגיע להתקדמות לקראת הסדר, כאשר בראש הרשות הפלשתינית עומד ערפאת. האיש איננו ולא היה שותף לשלום. הוא אינו רוצה בשלום.
תהליך הבנייה מחדש של הממשלה הפלשתינית צריך להתחיל ברפורמות שלטוניות שיביאו בסופו של תהליך לממשל חדש, ישר ורוצה בשלום, תוך הרחקתו של ערפאת ממוקדי הכוח, ממקורות המימון ומתהליך קבלת החלטות ודחיקתו לתפקיד סמלי.
על-פי מתווה שהוצג על-ידי הנשיא בוש, יתמנה לרשות הפלשתינית מעין ראש ממשלה והוא יהווה את ראש הזרוע המבצעת ומקור הסמכות המנהלית. הממשלה הפלשתינית הארעית תנהל מערכת שלטונית יעילה יותר, תילחם בשחיתות הרווחת ברשות ותקפיד על כללי מנהל תקין. הממשלה הזו תוביל תהליך נרחב של רפורמות, תשגיח על קיומו של דו-קיום אמיתי וכן ותכין בחירות כלליות.
הבחירות ברשות הפלשתינית צריכות להיערך רק בסיום תהליך הרפורמות ולאחר שיוטמעו סדרי השלטון. השאיפה היא שהבחירות שתתקיימנה תהינה בחירות של אמת, חופשיות, משוחררות ודמוקרטיות. במקביל ואולי לפני הרפורמות השלטוניות תקוים רפורמה ביטחונית שתורכב משלושה חלקים עיקריים:
1. פירוק כל גופי הביטחון (/טרור) הקיימים, שחלקם הגדול עוסק, הלכה למעשה בטרור.
ארגונים אלו, הכפופים ישירות לערפאת, מושחתים מן היסוד ואחראים למותם של מאות ישראלים. במקום גופים אלה יוקמו שניים עד שלושה ארגונים חדשים שיורכבו מכוח משטרתי ושירותי ביטחון; לארגונים החדשים הללו יהיה פיקוד אחוד, שיהיה אחראי על פירוק המערכת הסבוכה הנוכחית של מליצות וכנופיות חמושות.
2. ימונה שר פנים בעל סמכויות שיהיה אחראי על איסוף הנשק הבלתי חוקי בשטחי הרשות ומסירתו לצד שלישי לשם הוצאתו משטחי הרשות והשמדתו, ועל והוצאתם של ארגוני הטרור אל מחוץ לחוק.
3. בנוסף, יחודש באופן מיידי שיתוף הפעולה של הרשות עם ישראל בנושאים הביטחוניים.
הרפורמה הביטחונית חייבת להיות מלווה במאמץ כן ואמיתי להפסקת הטרור, תוך שימוש בשרשרת הסיכול אותה התוו האמריקנים: הפעלת מודיעין, מעצר, חקירה, העמדה לדין וענישה.
עניין חשוב נוסף הוא התביעה הכלל-עולמית מן הרשות הפלשתינית לניהול מערכת כספית ישרה, יעילה, נקייה משחיתות ושקופה; ישנה חשיבות עליונה כי הרשות הפלשתינית תנהל את ענייניה הכספיים על-פי כללי מנהל תקין המחייבים בין היתר עריכת תקציב מפורט, שיפוקח על-ידי מערכת בקרה תקציבית. מערכת הבקרה התקציבית תדאג לאיזון בין הכנסות להוצאות, תקפיד כי השימוש בכספים יעשה אך ורק למטרות כלכליות ראויות אשר יוצאו לטובתו של העם הפלשתיני ולרווחתו; בקרה שכזו תמנע גם העברת כספים למימון ארגונים או אישים העוסקים בטרור.
הוצאת מערך הכספים מידי ערפאת ומינוי שר האוצר חזק ובעל סמכויות הינם נדבך חשוב בהפסקת מערכת הטרור אותה מפעילה הרשות. אנו מלאי תקווה כי שר האוצר החדש שמונה לרשות יפעיל גוף שיפקח ויטפל בכספי סיוע החוץ שמקבלת הרשות וידע לתעל את כספי הרשות לפרויקטים מוגדרים שיתרמו לעם הפלשתיני ושאינם נגועים בטרור ובשחיתות.
שלום ודו-קיום לא יוכלו להתקיים ללא רפורמה בתחומי החינוך, התקשורת וההסברה; מערך ההסתה הנורא שמפעילה הרשות כנגד ישראל חייב לבוא אל קצו באופן מיידי; לא יתכן שלום כאשר מערכת החינוך הפלשתינית מחנכת את הדור הצעיר לתרבות של שנאה, אלימות וטרור. היום יש הבנה הולכת וגוברת בעולם, שבלימת תופעת טרור המתאבדים מותנת בהפסקתם של ההסתה ומתן ההכשר הדתי לטרוריסטים על-ידי גורמים קיצוניים בעולם המוסלמי, בעידודן של כמה ממדינות ערב.
מערכת המשפט ואכיפת החוק הפלשתינית חייבת לעבור רפורמה של ממש; בשום מדינה מתוקנת לא נשמע כי שעה לאחר מעצר חשוד בגניבה, גזר דינו כבר מבוצע והוא נתלה למוות, כשמאידך המעורבים בטרור נכנסים אל הכלא בשיטת הדלת המסתובבת ויוצאים ממנו במהרה. ללא ענישה של ממש לאלו המבצעים פשעים כנגד מדינת ישראל, לא תושג התקדמות במתווה הנשיא בוש.
הצדדים יתקדמו לשלב הבא במתווה הנשיא בוש כשתצמח מנהיגות פלשתינית חדשה, אחראית ונקיה משחיתות, הטרור יופסק, והשלטון הפלשתיני לא יניח לו להתחדש; ייבנה שיתוף פעולה אזרחי – כלכלי; תופסק ההסתה ויטופח החינוך לשלום; בד בבד תפעל ישראל להקלת הלחץ הצבאי, ליצירת רצף טריטוריאלי בין מרכזי האוכלוסין הפלשתינים ולהקלת חיי היום-יום.
בשלב השני של מתווה הנשיא בוש, תאפשר ישראל הקמתה של מדינה פלשתינית בגבולות שאינם סופיים, שיחפפו לשטחי A ו-B, למעט אזורי ביטחון חיוניים; אותה מדינה פלשתינית תהא מפורזת לחלוטין; יותר לה להחזיק משטרה וכוחות ביטחון פנים החמושים בנשק קל; ישראל תוסיף לשלוט בכל הכניסות והיציאות של המדינה הפלשתינית וכן תחלוש על מרחבה האווירי ולא יותר לה לכרות בריתות או הסכמים עם אויבי ישראל.
כפי שהתחייבתי בעבר, מתווה הנשיא בוש יובא לדיון ואישור של הממשלה שבכוונתי להקים לאחר הבחירות, ואני אפעל בכל כוחי שזו תהיה ממשלת אחדות רחבה ככל האפשר.
בשלב האחרון של מתווה הנשיא בוש ייפתח משא ומתן לקביעת מעמדה הסופי של המדינה הפלשתינית בו ישקעו גבולות הקבע. כפי שהדגשתי, לא נתקדם משלב לשלב עד שישרור מצב יחסים מוכח של שקט, שינוי סדרי ממשל פלשתיני ודו-קיום הולך ומתחזק.
כולנו רוצים שלום. אין אצלנו תחרות מי רוצה שלום יותר. אנחנו גם יודעים כי כניסה למשא ומתן מדיני שיוביל לשלום היא הדרך האמיתית להביא להאצת הצמיחה ולשיגשוג כלכלי. אמרתי בעבר, ואני אומר זאת גם היום: ישראל תהיה מוכנה לויתורים כואבים למען שלום אמיתי, אולם הממשלה בראשותי לא תתפתה להאמין למקסמי שווא והבטחות סרק, אשר יסכנו את ביטחונה של מדינת ישראל.
דרכי הרעיונית והמדינית מוכרת לכם היטב מהתפקידים הרבים אותם זכיתי למלא בעשרות שנים של שירות ציבורי. הכרעות אלו אינן דבר קל עבורי ולא אכחיש כי הספקות, הלבטים והפחדים מקננים בי; אולם הגעתי למסקנה כי במציאות העכשווית – האזורית והבינלאומית, חייבת מדינת ישראל לפעול באומץ לקבלת המתווה המדיני אותו תיארתי.
יש כאן סיכונים, אך גם סיכויים אדירים.
אני יודע כי יש רבים שיתקפו את המתווה המדיני שזה עתה פרטתי. בשנים האחרונות נמשכו רבים מאתנו להאמין כי פתרונות בזק יובילו לביטחון ולשלום המיוחלים, וכי הסיכסוך ארוך השנים בינינו לבין שכנינו יכול להיפתר ב'אבחת חרב'. אני מכיר את הקולות הללו, משני צדי המפה הפוליטית.
לצערי, אין כך הדבר. הדרכים הללו – נכשלו. פתרון הסיכסוך חייב לבוא בדרך הדרגתית ומבוקרת. עלינו להתנהל לאורך כל השלבים בזהירות ובנחישות, לגלות שיקול דעת ולהקפיד הקפדה יתרה על מילוי כל ההתחייבויות וכל ההסכמים, משני הצדדים.
נכון, זו לא דרך נוצצת שתביא לפתרונות קסם מיידיים, אבל אני בטוח שרק אם נתקדם כך, עקב בצד אגודל, נוכל להביא ביטחון לעם ישראל ולהגיע לשלום שכולנו כל-כך חפצים בו.
תודה רבה וחג שמח.