הצלחה וכשלון אצל ספורטאים צעירים     כיצד לנהוג בכישלונות – עידוד הילד בצורה קונסטרוקטיבית; ולחילופין כיצד לגרום לילד שהצליח להיבנות מכך ולא לתת לו לפתח תחושת רוויה, שתגרום להאטת התקדמותו.
בכדי לדעת איך להתנהג עם הספורטאים שניצבים בתחילת דרכם עלינו לדעת ראשית כל: כיצד הם מפרשים הצלחה וכשלון, ולאילו גורמים הם מייחסים אותם.
מניסיונם של אחרים – ההתייחסות להצלחה וכשלון בספרות המקצועית:
    וורוף (1969) טען ש"השתתפות במשחקים וספורט היא התחום שבו בנים צעירים משתמשים בתהליכי השוואה חברתית במטרה להגדיר את עמדתם בקרב חבריהם. השוואת עצמם בפעילויות ספורטיביות היא המקור החשוב ביותר של אינפורמציה על היכולת שלהם ועמדתם בקרב בני גילם". חוקרים שונים הסיקו מסקנות דומות לאלו על-ידי מחקרים גם לבנים וגם לבנות.
כלומר הצורך בהשוואה עם בני קבוצת הגיל הוא הצורך המתגלה בגיל הצעיר ושבאמצעות הצלחה בספורט יכול להביא את הילד לסיפוק.
השערה:   1)     הסיפוק בגיל מוקדם יעודד צורך בסיפוק נוסף בהמשך ועל-כן יגדל הצורך בהישגים.                 2)     מי שהישגיו נמוכים יחסית יכול לפתח תחושת סיפוק גם מהישגים מועטים,                    ועלול   בהמשך להפוך לספורטאי ה"מסתפק במועט".