העשור שקדם למלחמת העולם הראשונה (1904-1914), היה רב חשיבות לעיצוב דמותו של היישוב בארץ. פועלי העלייה השנייה, שהיו השאור שבעיסה, קבעו כמה מהערכים החשובים ביותר של המפעל הציוני: עבודה עצמית, הגנה וחיי שיתוף. הם היו למנהיגי תנועת העבודה ולקברניטי המדינה היהודית. ואולם, הפועלים היו רק כעשירית מכלל העולים בשנים אלו, וכחמישית מכלל היישוב החדש. אלו האחרונים, שעלו ארצה בעשור זה, היו ברובם ציונים שהתיישבו בערים ובמושבות, ותרמו לבניין היישוב.
ההתיישבות החקלאית המשיכה גם בתקופה זו לשמש כגולת הכותרת הציונית. אך, צורותיה התגוונו. לצד המושבות הוותיקות נוסדו הקבוצות, מושבות הפועלים, הקואופרציה ועוד. מפעל ההתיישבות שפעל בשנות העלייה הראשונה, בעיקר במגזר הכפרי, הרחיב את פעולתו גם לעיר. עשור לאחר פרסום "מדינת היהודים", חל מפנה בתפישה היישובית שהייתה בעלת אופי ממלכתי יותר. בשנות העלייה הראשונה היישוב בארץ כוון לרוב בידי אפוטרופוסים מבחוץ, ואילו עתה, מפעל ההתיישבות נוהל בעיקר בידי אישים ומוסדות שמקום מושבם בארץ. גם מבחינה תרבותית צעד היישוב כברת דרך. מקום מיוחד במסכת זו היה למשרד הארצישראלי בראשות ארתור רופין. המשרד הציוני ביפו, שראשיתו בנציגות צנועה של התנועה הציונית, נעשה במשך שש שנות פעילותו, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, המוסד המיישב הפעיל ביותר בארץ. הוא שכיוון את רכישות הקרקע של ההון הציוני והלא ציוני, והוא שהכין את המצע והאמצעים ליוזמותיהם החדשניות של הפועלים. הכוונת העשייה היישובית, שנעשתה עד להקמת המשרד מארצות הגולה, הועתקה מעתה לארץ ישראל. באותו פרק זמן התגבשה גם ההכרעה החד משמעית לגבי הפעילות הכפרית – חקלאית. והנה נציגות ציונית זו ביפו, שהייתה שותפתם של הפועלים והכינה את התשתית לארגונו של היישוב היהודי ולכינונו האוטונומי בשנות המנדט הבריטי, נציגות זו נשארה, בדרך כלל, שרויה בצילם של האירועים והמעשים. השנים 1908-1914 היו שנים של ניסיונות וגישושים, אך הן היו גם שנים שהונחו בהן היסודות להתיישבות החדשה.
זהו הנושא אשר ינחה את מסגרתה של עבודה זו – ארתור רופין וניהולו את המשרד הארצישראלי, עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. העבודה תנסה לבחון ולהציג את תרומתם של רופין והמשרד הארצישראלי, לתהליך ההתיישבות שהתרחש בתחומי ארץ ישראל, בתקופת העלייה השנייה. העבודה גם תנסה להראות את חשיבותם של ארתור רופין והמשרד הארצישראלי, לקידום ופיתוח ההתיישבות בתקופת העלייה השנייה.
העבודה תיבחן תרומה וחשיבות זו תוך חלוקתה למספר חלקים עיקריים. חלקה הראשון של עבודה זו יציג ביוגרפיה אישית של ארתור רופין על מנת לעמוד על מאפייניו, תכונותיו האישיות וכו'. חלקה השני של העבודה יתמקד בתקופה שקדמה להקמת המשרד הארצישראלי, וייבחן את הבנתו של רופין את המציאות והמצב הקיים בתנועה הציונית ובארץ ישראל, ותוכניתו לטיפול ולשינוי המצב הקיים. חלקה השלישי של העבודה ייבחן את הדרך ליישומה של תוכניתו של רופין – הרקע והסיבות שהביאו את התנועה הציונית להקים את המשרד הארצישראלי, ולבקש מרופין לעמוד בראשו.
שני חלקיה הבאים של עבודה זו, הרביעי והחמישי, ייבחנו בהתאמה את פועלם של המשרד הארצישראלי ורופין בתחום ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל, ואת השאיפה לקיומה של עבודה עברית, במסגרתה של התיישבות זו. חלקה השישי של העבודה יתמקד בצורת התיישבות נוספת בה היה מעורב המשרד הארצישראלי – ההתיישבות העירונית. חלקה השביעי של העבודה ייבחן את שיתוף הפעולה בין המשרד הארצישראלי לבין הקרן הקיימת, אשר הייתה האחראית על מימון פעולת המשרד הארצישראלי. לבסוף, חלקה האחרון של עבודה זו יציג פאן נוסף של פעילות המשרד הארצישראלי – תרומתו לעידוד, קידום וביסוס, העלייה מתימן.