1 .1       
1 .       רקע
בעשרים השנים האחרונות מתחוללת בשלטון המקומי מהפכה איטית. הרקע למהפכה זו, לדעתנו, נובע מהעבודה שאנו חיים בתקופה הפוסט מודרניסטית המאופיינת מיחד בגלובליזציה- פתיחות לעולם הרחב ומאידך- קיימת התייחסות לקבוצות קטנות והתאמה אישית, מושם דגש על העדפות הצרכנים אשר גם במגזר הציבורי הופכים ללקוחות, מושם דגש על איכות ורמת השרות, על שיתוף הציבור, על שיח ציבורי.
בעבר הדגש היה על שרות גורף לכל התושבים, היום לכל שכונה יש ייחודיות משלה והשרותים ניתנים לפי דרישת הלקוח ועל פי קבוצות האוכלוסייה השונות. קיימת העמדה של  צרכי הפרט במרכז והקצאת משאבים בהתאם לצורכי האוכלוסייה. הדגש הוא על הפרט ולא על הכלל. שינויים אלה הובילו להקמת המינהלות.
המנהלת מהווה נקודת מפגש בין האינטרסים של השלטון המקומי (המדינה) והאינטרסים של הציבור  (החברה האזרחית). המנהלת מצטיירת כדבר והיפוכו: שליטה מרכזית וביזור, היגוי עירוני וניהול מקומי. היא נוצרה כתהליך מודרג של ביזור סמכויות מכיוון השלטון המרכזי אל ארגונים לא ממשלתיים, בהם גופי השלטון המקומי וכאמצעי לאספקת השירותים. המנהלת מדגימה פיתוח של דמוקרטיה עירונית, המוגדרת "כתהליך של יצירת התאמה בין הצרכים, הערכים והמאוויים של הציבור לבין תהליך קבלת ההחלטות ואספקת השירותים ע"י השלטון המקומי " (חסון, 1995).
בישראל הוקמו עד היום  35  מנהלות בחמש ערים.  בירושלים, שבה הוחל בהקמת מנהלות ב 1980   פועלים 14
מנהלות ומנהלים קהילתיים. המנהלות מייצגות את דרישות הציבור  בנושאים מוניציפאליים, אך הן אינן  מעורבות באספקת שירותים בפועל. לעומת זאת, מנהלים הקהילתיים משלבים תפקידים מוניציפאליים של מנהלות עם מתן שירותים בתחומי  החברה, הנוער, הספורט והחינוך הבלתי פורמאלי. המנהלים הקהילתיים רווחים בעיקר בירושלים ובלוד. בשנת 1989 הוחל בהקמת מנהלות בלוד וברמלה.
ברמלה פועלות שש מנהלות שכונתיות ובלוד שבעה מנהלים קהילתיים. בתל אביב הוחל בהקמת מנהלות ב1990 וכיום פועלות שם שלוש מנהלות רובע המאגדות בתוכן שכונות אחדות.
בראשון לציון, שבה החלה הקמת המנהלות ב 1992  הוקמו ארבע מנהלות רובע ומנהלת אזור  קרוואנים. בשנת 1994 הוחל בהקמת מנהלות בשתי ערים נוספות נתניה ואילת דגמים דומים לאלה של המנהלות פועלים גם ברמת  השרון  ובאשקלון. המנהלות  משרתות  בין  3,000  ל 
4 ,000  תושבים בערים  כמו לוד ורמלה ובין 30,000 ל – 40,000 תושבים בירושלים ובתל אביב (חסון, 1994).
פעילות המנהלות מושתתת על עבודה משותפת בין השלטון לתושבים. מיחד, המנהלות הן שלוחה קדמית של הרשות. הן פועלות באישור הרשות ובמימונה וכל הצוות המקצועי ממומן ע"י הרשות המקומית ומועסק על ידה. מאידך, המנהלות הן שלוחה של הציבור, והן שואבות את כוחן מהלגיטימציה והמעורבות של הציבור.
מול המשאבים והצוות המקצועי שמעמיד השלטון לרשות המנהלות, עומדות הבחירות של יושבי ראש הוועדות והבחירות לוועד המנהל. המשאבים משקפים את השפעתו של השלטון, ואילו הבחירות של הנהלת המנהלת – שהשתרשו בתרבות הפוליטית בירושלים, אך עדיין לא בערים אחרות – הן ביטוי מהותי לקבלת לגיטימציה מהציבור ולמעמדו המוכר של הציבור כגורם מוביל במנהלת.
באופן פורמאלי לא בוזרו סמכויות למנהלות בתחומי קבלת ההחלטות והביצוע. המנהלות השיגו באופן בלתי פורמאלי מידה לא מבוטלת של סמכויות ע"י פעילותן היום יומית עם התושבים ועם אגפי הרשות. באמצעות העבודה המשותפת עם הרשות הצליחו המנהלות למסד ולפתח ראייה רחבה של מכלול הצרכים בשכונה, לתכנן לטווח ארוך וליצור דיאלוג מקצועי ממושך עם הרשות. בעוד שבעבר המגע בין השלטון לנציגי ארגונים קהילתיים היה נקודתי שטחי וקצר טווח, נוצר כעת מפגש רחב ועמוק יותר:
§   המנהלת שומרת על האיזון העדין בין האינטרסים של הגופים השונים, במטרה להבטיח את אספקת השירותים החיוניים לקהלי היעד להם היא מחויבת.
§   המנהלת מסייעת לקדם מטרות שהממסד מתקשה להשיגן בדרכים ובאמצעים העומדים לרשותו והיא מהווה מוקד תקשורת בין הרשות לציבור.
§   המנהלת אחראית על עיצוב המדיניות השכונתית וקביעת סדרי העדיפויות לפיתוח השכונתי.
§  המנהלת מציינת מעבר מגישה היררכית בירוקרטית, המושתת על תקנות ועל שליטה, לגישה אופקית פתוחה וגמישה, המאפשרת יצירתיות, יוזמה, ניצול משאבים והזדמנויות.
§   המנהלת מבטאת את הגברת מעורבות הציבור והעמקת השתתפותו באופן המביא לצמצום קונפליקטים ולפיתוח אחריות ציבורית ואזרחות פעילה.
המנהלות מאפשרות למידה מתמדת, עידוד חידושים וקליטתם ע"י המערכת. הדגש אינו מושם על ביזור ועל עבודה משותפת: לא על תשומות (עבודה, הון) אלא על תפוקות (טיב השרות ושביעות רצון הלקוחות) לא על אספקת  השירות, כי אם על התוויות וקבלת ההחלטות (חסון, שחורי, אדיב, 1995). זהו ארגון הצומח על קו התפר בין החברה למדינה, ובו שותפים שני הצדדים תוך שמירה על עצמאותם. באופן זה מתאפשרות גלישות הדדיות ומשא ומן מתמשך.
התוויית המדיניות העירונית (על בסיס שיקולים אוניברסליים) מסורה בידי השלטון המקומי, ואילו קידום האינטרסים המקומיים על סמך ראיה שכונתית מקיפה נעשה ע"י התושבים. מוסד זה מאפשר קיום של דו שיח בין שני הצדדים, שבמהלכו מגיעים לפתרונות מוסכמים ובהדרגה אף משנים את "כללי המשחק"  הקיימים. פעילות מתמשכת של מנהלות פירושה, על כן, שינוי הדרגתי בסדרי הממשל ויצירת תרבות פוליטית חדשה. שינוי זה נעשה בדרך דמוקרטית.