הומוסקסואליות במשפט ובתקשורת

מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2006
מספר מילים 10882
מספר מקורות 34

תקציר העבודה

מבוא
המושג זכויות האדם הוא מושג חדש יחסית בחשיבה האנושית. זכויות האדם הן אותן זכויות המוקנות לאדם באשר הוא מכוח טבעו וכבודו האנושי, ובלי תלות בכוחו של שלטון כלשהו. כל זכויות האדם הינן, למעשה, השלכות של העמדת הפרט במרכז ושל הקפדה על רווחתו, על כבודו ועל התפתחותו. עמדה זו מבטאת היטב את הטעם לרצון להגן על זכויות האדם ואת מקור התוקף של זכויות אלו, המתחלקות לארבע קבוצות: הזכות לחיים וביטחון, הזכות לחירות, הזכות לכבוד והזכות לשוויון (גביזון ושנידור, 1991:
5 -28).
הזכות לשוויון היא חלק מהגדרת כבוד האדם. תחושת הכבוד והזהות העצמית של בני אדם מבוססת על היותם שווים בערכם לשאר בני האדם. מדינת ישראל נוסדה על רקע היסטורי של עם נרדף ומופלה. דווקא לכן כוללת מגילת העצמאות ביטוי ברור וחד-משמעי לגבי הזכות לשוויון, אשר מובטחת לכל אזרח בישראל ("מדינת ישראל…תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדלי דת, גזע ומין…"). מדינת ישראל אף הצטרפה לשורה של אמנות בינלאומיות המבטיחות שוויון זכויות אזרחיות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות ואוסרות על כל צורות האפליה והגזענות (הראבן, 2000: 30).
מדינת ישראל, כדמוקרטיה, אמורה להקפיד על שמירת זכויותיהם של מיעוטים – זכותם להיות מוגנים מפני עריצות הרוב, ליהנות מזכויות אדם ואזרח, להביע דעה, להתארגן וכו'. הדמוקרטיה אמורה להבטיח את זכויות המיעוט בעזרת מנגנונים אחדים היוצרים יחד מערכת של איזונים ובלמים. מערכת זו מונעת את הרוב מלפגוע בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ואינה מאפשרת לגוף יחיד לצבור כוח בלתי מוגבל ולהפעילו. מנגנונים אלה כוללים: חוקה או חוקי יסוד, המחייבים את הרשות המחוקקת והמבצעת ומבטיחים שמירה על זכויות האדם והאזרח (דרוק ואחרים, 2002: 56-57).
אחד מן המיעוטים, אשר הדמוקרטיה אמורה להבטיח ולשמור על שוויונו, הינו המיעוט הנמנה על הקהילה ההומו-לסבית. שאלת מעמדם של הומוסקסואלים ולסביות והיחס אליהם עולה לאחרונה על סדר היום הציבורי חדשות לבקרים ("מצעד הגאווה" לדוגמא). הדבר נובע מתופעת "היציאה מן הארון" ומיוזמותיהם של ההומוסקסואלים, כקבוצה המתאמצת ליצור מסגרות תמיכה הדדית, לעצב מחדש את דעת הקהל, ולפעול לקידום זכויותיהם האזרחיות והחוקיות – כל זה כדי להשלים תהליך של התקבלות מלאה בחברה, כאורח חיים חלופי. מגמות אלו חודרות לתחומים רבים ומגוונים של ההוויה הישראלית, ובשנים האחרונות ניתן למצוא את ביטוין בחיים הפוליטיים, במערכת המשפטית ובחיי התרבות והחברה. הנושא זוכה לסיקור רחב בתקשורת ומעורר עניין בוויכוחים ציבוריים שונים. בימי הביניים הוקיעו הדתות המונותאיסטיות את ההומוסקסואליות, ואף החוק האזרחי, שקבע עונש מוות לגביה, היה שריר וקיים במדינות רבות עוד במהלך המאה ה-19. בשלהי המאה ה-20 חל מעבר הדרגתי ביחסה של החברה המערבית והוא הפך להיות יחס סובלני, השתנה אחר כך מסובלנות לאדישות ולחוסר אכפתיות ומכאן הפך ליחס של אמפטיה והזדהות. תמורה זו משקפת יפה את חדירתם ההדרגתית של הערכים הדמוקרטיים-ליברליים של שוויון, אוטונומיה וזכויות הפרט לתוך השיח הציבורי ולתודעה של שדרות רחבות בחברה. תמורה זו מתבססת גם על תובנות חדשות בחקר התופעה, התומכות בכך שהומוסקסואליות איננה מחלת נפש או סטיית תקן אב-נורמלית אלא אורח חיים חלופי לגיטימי. דומה שבעבור האדם הדתי המודרני מציבה שאלת ההומוסקסואליות אתגר מורכב, המעמיד במבחן את נאמנותו לעקרונות ברורים של תורה ומצוות בעת הצבתם בעימות ישיר עם ערכים ליברליים, שאתם הוא חש הזדהות פנימית. נראה שלפי שעה שוררת עמימות ביחסו של הציבור הדתי-מודרני לנושא זה, ויש בו מידה מסוימת של מבוכה. עבודה זו שמה לה לדגש להתמודד ולבחון אתגרים אלו ועמימות זו. העבודה מעוניינת להראות כיצד הקהילה ההומו-לסבית במדינת ישראל, משתלבת ומשולבת בחברה הישראלית. העבודה מעוניינת לבחון האם קהילה זו זוכה ליחס של שוויון, מצידה של מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית. יחס זה אמור להיבחן ולהיבדק תוך התמקדות בשני מוסדות עיקריים ומרכזיים, במסגרתה של כל מדינה דמוקרטית: המערכת המשפטית וכלי תקשורת ההמונים. מבחינת המערכת המשפטית ננסה לראות האם החוק והמשפט הישראלי נותן להומוסקסואלים וללסביות הגנה משפטית יציבה והאם יש לצפות להמשכה ואולי להשלמתה של מהפכה משפטית הומוסקסואלית, שהחלה בשנת 1988 עם שינוי חוק העונשין.
מבחינת כלי התקשורת ננסה ולבחון כיצד מוצגת קהילה זו בכלי התקשורת והאם היא זוכה ליחס שוויוני, הוגן והולם כאחד האדם. לשם כך העבודה תחולק למספר חלקים עיקריים. חלקה הראשון של העבודה יציע הגדרות למושג ההומוסקסואליות, גישות ותיאוריות מרכזיות בנושא, על מנת להגיע להבנה טובה יותר לגבי הסוגיה. חלקה השני של העבודה יציג את האופן בו החברה הישראלית מתייחסת לקהילה זו, את העמדות השונות והמנוגדות בנושא, תוך הצגת התפתחותן לאורך השנים. חלקה השלישי של העבודה ייבחן את הפאן המשפטי תוך התמקדות בהתפתחות החקיקה בנושא, פסקי דין בולטים בנושא ועמדות השופטים בסוגיה. חלקה הרביעי והאחרון של העבודה יציג את התייחסות התקשורת לנושא ואת האופן בו מוצגת ואופן ההתייחסות בכלי התקשורת, לקהילה.