מבוא
אתרים געשיים מפורסמים רבים פזורים על פני כדור הארץ: בהרי הגעש של איי הוואי זורמת הלבה לעתים קרובות. הווזוב והאטנה באיטליה מרעידים את האדמה ופולטים נהרות-של-אש וגשמי-אפר-לוהט על סביבותיהם (ועל פומפי). היפנים מעריצים את ההר הקדוש והיפהפה פוג'יאמה, הכושים במרכז אפריקה נשבעים בשמו של הקילימנג'ארו והאצטקים במקסיקו העלו על נס את הפופוקטפטל. אולם, החל משנות ה-50 של המאה ה-20 החל להסתבר כי האדם איננו מכיר אלא את אפס קציהן של התופעות הוולקניות. מתברר שקרקעית האוקיינוסים, המהווה כ-70% מפני קרום כדור הארץ, מכוסה סלע בזלת שמקורו וולקני.
מאות אלפי האיים הפזורים באוקיינוסים אינם אלא ראשיהם של הרי געש תת ימיים. יתר על כן, כאשר החל האדם לשגר חלליות לעבר הכוכבים הקרובים לכדור הארץ, התבררו עובדות נוספות: הירח, לדוגמה, בנוי רובו ככולו מבזלת, וגם על פני המאדים מצויים הרי געש עצומים. כלומר, הוולקניזם אינו תופעה שולית, המצומצמת להרים ספורים: זוהי תופעה אוניברסאלית, שימיה כימי היקום, והיא נפוצה בכל מערכת השמש. בארץ ישראל קיים מבחר רב ומגוון של תופעות וולקניות – חלקן אומנם בנגב ובגליל, אך רובן מצויות בשטח המצומצם יחסית של רמת הגולן.  רמת הגולן היא רמה וולקנית, ששטחה כ-1,300 קמ"ר, המשתרעת מנחל סער שלמרגלות קמר החרמון בצפון, ועד נהר הירמוך בדרום, ומבקע הירדן במערב ועד דרום סוריה במזרח. במזרח אין גבול טבעי מוגדר ותופעת הגעשיות נמשכת מזרחה, דרך מישורי הבשן עד הר הדרוזים והמדבר הסורי. בצפון הגולן מגיעים הרי הגעש לגובה שמעל 1,200 מטר (הר אביטל, הר אודם ועוד), ומכאן הם משתפלים במהירות מערבה אל עמק החולה ובאופן מתון יותר – לדרום רמת הגולן.
עבודה זו שמה לה למטרה ולדגש להתמקד בתופעת הוולקניזם ברמת הגולן. העבודה תציג את תופעת הוולקניזם באופן כללי, כאשר לאחר מכן תוצג התייחסות לתופעה בארץ ישראל בכלל, וברמת הגולן בפרט. לאחר מכן יוצגו המבנים העיקריים הנוצרים כתוצאה מתופעת הוולקניזם, כאשר עיקר הדגש יושם על אחד ממבנים אלו, הנפוץ מאוד באזור, תילי הגעש.