מבוא
נראה מוזר, במבט ראשון, שאנשים תובעים בדרך כלל משליטיהם תכונות מוסריות נעלות ומעודנות ביותר, אולם הם עצמם, בייחוד כאשר הם מנסים להתקדם ולהשיג את העמדות הגבוהות ביותר, אינם משתדלים כלל לקיים את הכללים שהם תובעים מהגבוהים מהם לשמור. למעשה, כל מה שאנו יכולים לתבוע בצדק מהגבוהים מאתנו הוא, שהם לא ירדו מתחת לרמה המוסרית הממוצעת של החברה שבה הם מושלים, שהם יתאמו את האינטרסים שלהם במידה מסוימת לאינטרס הציבורי, ושלא יעשו דבר שהוא שפל מדי, זול מדי, כל דבר, בקיצור, שיטיל פסול באדם העושה זאת, בסביבה שבה הוא חי (מוסקה, 1895).
קיומה של שחיתות בארצות המוגדרות בדרך כלל מתפתחות היא תופעה ידועה היטב. רוב מדעני החברה חשים אינטואיטיבית שקיימים קשרים ממשיים ובולטים בין שחיתות לבין התהליכים הקשורים במודרניזציה ובהתפתחות מדינית (בן דור, 1973).
נושא השחיתות כתופעה במסגרתו של המנהל הציבורי במדינת ישראל הינו נושא אשר לגביו ישנם סימוכין עוד קודם להקמת המדינה ועל אחת כמה וכמה מרגע הקמתה. כהנא (1984) טען כי במדינת ישראל מתקבל הרושם שההבדל בין שחיתות לפשע הולך ומצטמצם כך שיש קושי רב להבחין בין שתי התופעות. Sherkansky (1979) אף טען כי בישראל, להבדיל מארצות הברית, שם מה שאינו מצוין ומפורש כמותר הוא אסור, הרי שבמדינת ישראל מה שאינו אסור הוא מותר. בכך המנהל הציבורי מתקרב כל העת לקו האסור. נקודת המפתח בהקשר לכך היא האם נבחר הציבור מנצל את עמדתו על נכסיה הציבוריים של המדינה למטרות רווח אישי או למטרות רווח של מקורבים או מקושרים אליו.
בעבודה זו אבחן את תופעת השחיתות בסקטור הפוליטי מנקודת מבטם של שני מאמרים שונים שהתפרסמו בנושא. העבודה תתבונן על הנקודות המרכזיות שמציג כל אחד מן המאמרים בנושא, לצד המסרים והממצאים העיקריים שלהם. בנוסף, תתבצע השקפה ביקורתית לגבי כל אחד מן המאמרים.