תקציר:
בשנות ה 20 היה שארון חבר בקבוצה ה"אוטופית" (Utopian group, אחר כל נודעו גם כאקספרסיוניסטים או כ- Glass Chain). הקבוצה פעלה בברלין לאחר מלחמה"ע ה 1, ותמכה ברעיונות אנרכיסטים. הקבוצה דגלה, בין היתר, באינדיוידואליות של האדריכל והיצירה האדריכלית. את עבודתם אפיין שימוש בצורות אורגאניות ואקספרסיביות, ופיתוח סגנון אישי. במקרה של שארון היה סגנון אישי זה מבוסס על גיאומטריות זוויתיות ומעוקלות, והוא אף נהג להשתמש במספר שיטות קונסטרוקציה במבנה אחד. הרעיונות האדריכליים של הקבוצה לא הגיעו ברוב המקרים לידי מימוש ונשארו כסקיצות פנטסטיות על גבי הנייר. מעט מבנים אקספרסיוניסטים נבנו (של Taut, Mondelsohn, Poelzig ו-Häring). מאוחר יותר מתחבר שארון לסגנון הבינ"ל ולפונקציונאליזם, אך גם בשלב זה נראים בעבודותיו אלמנטים אקספרסיבים ודראמטים, הממשיכים ללוות את עבודתו.
התנועה האוטופית נולדה מחדש בשנות ה 60 דרך תערוכות, ספרים ומאמרים וזכתה לשם "אדריכלות פנטסטית" (Conrads, Sperlich, 1963).
חלק מאדריכלי הזרם המחודש בחנו שיטות קונסטרוקציה והצליחו להביא את מבניהם לגבולות של אקספרסיביות (Morandi, Mervi, Castiglioni). שארון, שהיה, כאמור, חלק מהקבוצה עוד עם היווסדה, תכנן באותה תקופה את הפילהרמונית של ברלין.