האם היה ניתן למנוע את שביתת הנמלים בקיץ 2004?

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2004
מספר מילים 6165
מספר מקורות 22

תקציר העבודה

ראשי פרקים:
                                                                              עמוד
1 .   מבוא- התפתחות הנמלים בישראל לאורך השנים                       
3 -7
2 .   המניעים לשביתת הנמלים                                                   
8 -11
3 .   טענות הצדדים בסכסוך שנוצר                   טענת הריבון                                                                          12   טענת העובדים                                                                              13-15

4 .   לגיטימיות השביתה                                                            16-17
5.   נזקי השביתה                                                                   
1 8-20
6 .   השביתות בישראל מול מדינות אחרות בעולם                            21-24
                  7.   גיבוש ההחלטות בין השחקנים וחתימה על הסכמים                  
2 5-27
8 .   דיון ומסקנות                                                                   
2 8-29
9.   בביליוגרפיה                                                                      
3 0  
1 .   מבוא- התפתחות הנמלים בישראל לאורך השנים נמלי הים משמשים עבור ישראל ערוץ קשר משמעותי עם מדינות האזור והעולם כולו, בעיקר בכל הקשור בהובלת מטענים מהמדינה ואליה, כיעד סופי או כתחנת מעבר. כתוצאה מתהליך השלום גדל בשנים האחרונות היקף תנועת הסחורות והנוסעים בנמלי הים העיקריים של ישראל – חיפה, אשדוד, אילת וחדרה – והם מצויים בתנופת פיתוח המיועדת לספק את הצרכים המשתנים של המדינה ולעמוד בתחרות מצד נמלי המדינות השכנות, בעיקר מצרים ולבנון.
רשות הנמלים, שהוקמה בשנת 1961, היא הגוף האחראי על-פי חוק לתפעול הנמלים ולפיתוחם. בשנת 1988 נוסף הטיפול ברכבת לנושאי אחריותה של הרשות והוקמה רשות הנמלים והרכבות, אולם ב-1996 החליטה הממשלה להפריד את הרכבת מהרשות. (רון חנוך, 1998).
הנמל הראשון שקם במדינת ישראל, היה נמל חיפה, ששימש כנקודת עגינה לאוניות שהגיעו ארצה ממדינות שכנות, הן לשם העברת סחורות והן להעפלת העולים היהודים שעלו ארצה.
זכרונותיהם הראשונים של ראשוני היהודים בנמל חיפה מתוארת כעבודת נמל קשה ומפרכת, בעוד חיפה היתה עיר קטנה, שנתנה סימנים של עיר מתפתחת, היהודים העולים שעבדו בנמלים ניסו לחכות את עבודתם של הערבים בנמל, העיקר להוכיח כוח פיסי, אך רבים כשלו תחת עומס שקי הסוכר שמשקלם היה כמאה וחמישים קילוגרם. בשנות השלושים הועלו מסלוניקי סווארים, ספנים, סבלים ובעלי דוברות, אשר בואם גרם לתנופה בכיבוש העבודה, על פני הערבים שתפסו את השטח.
ב-1935 הקימה מועצת פועלי חיפה את לשכת הנמל, גוף קבלני שמתפקידו היה לרכז עבודות כדי לא להיות תלויים בקבלנים ערבים.
בשנת 1938, נכנס יצחק אלטוביה לתפקיד ראש מחלקת "סולל בונה" והביא איתו רוח חדשה, ע"י המחשבה שאם רוצים להחדיר פועלים יהודים לנמל יש לעשות זאת בעזרת המכניקה והטכניקה.
הציוד המיכני סייע לעובדי הכפיים אבל לא בא במקומם, כך שבמגזרים השונים המשיכו העובדים היהודים לשאת על כתפיהם משאות כבדים, לבלוע אבק של פחמים וכו..
עם הקמת מדינת ישראל חל פיחות במעמדו של נמל חיפה במרחב. בתקופת המנדט הבריטי שימשה חיפה למרכז כלכלי לחלקה הצפוני של א"י ואתן עוד יתרונות רבים.
יתרונות אלו אבדו לחיפה עם הקמת המדינה וניתוק הקשרים עם מדינות האיזור, כך שחדל להיות נמל בינלאומי, והפך להיות נמל של מדינה קטנה.
עם התפתחות המדינה והתפתחותו של נמל חיפה העברי, נוצר מצב שהקידמה בטכנולוגיה הולכת לגרום לפיטוריהם של מאות עובדים, שאין צורך בהם יותר, תחילה נעשו הפיטורין ע"ס "אחרון נכנס ראשון יוצא", אך עד מהרה הבינו את שעליהם לעשות, והוא לפטר את העובדים הפחות מועילים מבחינת תפוקה, גל הפיטורים הסתיים בשנת 1952 ומאז ועד 1958 נתקבלו לנמל רק פועלים מעטים שהתערו בו וזכו לקביעות.
כניסתם של אלפי פועלים יהודים לעבודה בנמל הפכה אותו לא רק למקום עבודה המפרנס רבים מאוד בעיר, אלא הנמל היווה מקור לעצמה פוליטית , כך שמי שמפועלי הנמל תומכים בו ונוהים אחריו הוא גם האיש החזק בעיר.
ב – 19.1.1950 הוקמה בנמל וועדת התפוקה, כאשר העומד בראשה דגל ב-הוזלת העבודה בנמל והעלאת שכר הפועלים. החלו להתגבש להם נוסחאות שונות לתגמולים ופרמיות שידרבנו את פעילות העובדים וייעלו בצורה משמעותית את העלויות של הנמל.
בשנות החמישים נמשכה רכישת ציוד וקליטתו בנמל, נמל חיפה שינע את הרוב המכריע של המטענים ושימש כנמל יחידי לנוסעים.
הנמלים האחרים היו נמלי יפו- ת"א ונמל אילת, משהושלם פיתוחו של נמל חיפה עפ"י התוכניות, היה צורך להחליט על העתיד.
האתר שהצביעו עליו היה איזור אשדוד, הנמל הזה היה צריך להוות גרעין לצמיחה של עיר חדשה, הוא צריך היה לשרת את צרכי המדינה והפיתוח בדרום הארץ. פועלי נמל חיפה ראו סכנה גדולה למעמדם על רקע הכוונות להקמת נמל חדש באשדוד, וכדי לתת ביטוי לחששם הם השביתו את הנמל ליום אחד- כינסו אסיפות ונשאו נאומים.
הבנק העולמי, שנתבקש לאשר הלוואה להקמת הנמל באשדוד העמיד תנאים ואחד מהם היה הקמתה של "רשות הנמלים".-( תאגיד ממלכתי ציבורי הפועל על עקרונות עסקיים). בחיפה העובדים תהו אם הקמת ארגון כזה יועיל לנמל ולעובדים, ונוצרה מבוכה רבה בזרם הדעות סביב.
כשהבינו נציגי העובדים כי אין בכך שום הפרעה למעמדם, ריכזו את מאמציהם בהבטחת האינטרסים של שולחיהם. עובדי שנ"מ לחצו לחתימת הסכם עבודה חדש שנחתם ב- 1961. ההסכם נגע ל- 1500 עובדים והעניק להם בין היתר תוספת שכר של כ-6%. ואילו ועד עובדי מינהלת הנמל השתבח, בכל שהובטח להיות חלק מרשות הנמלים, וכל עובדי מינהלת הנמל ללא יוצא מהכלל יעברו לשירות הרשות. רשות הנמלים הציבה 2 יעדים ברורים:
1.      לוודא שכל נמל יעיל וחסכוני.
2.      להגיע לסבב מהיר, יעיל וחסכוני בשעות שלום ובימי חירום.
3.      להבטיח שפיתוח הנמלים יקדים את גידול ההיקף של תנועת המטענים.
חשוב לציין שאת העבודה עשו הפועלים.
אמנם לא אלו של שנות השלושים והארבעים, שנאלצו להתחרות בפועלים החורניים, אך גם בשנות השישים עבדו פועלי הנמל בפרך.
במשך השנים למדו מנהלי הנמלים להכשיר את העובדים טוב יותר ולשפר את ניהול משאבי האנוש, לשפר עלויות ע"י הכשרת העובדים שלהם בכדי לא להיות תלויים בקבלנים חיצוניים.
מספרם של מנהלי העבודה בנמל חיפה ירד ממאה וארבעים בשנת 1968, לשבעים בשנת 1976, ולכ-35 מנהלי עבודה בשנת 1982, כאשר התפוקה גדלה מאד. (אשל, 1984).
שיפור הטכנולוגיה בעשרים שנה האחרונות בכל תחומי חיינו, לא פסח על שיפור וייעול שינוע המיכון בנמלים, דבר ששיפר באופן ניכר את חיי עובדי הנמלים, שעד שנים לר רבות קודם ,עבדו בפרך, ומהיבט נוסף, והגביר את תפוקות הנמלים.
מנגד, חרף ההתקדמות שהושגה בשנים האחרונות, נמלי ישראל סובלים מחוסר יעילות והם נותנים שירות גרוע. בבדיקות שנעשו בעבר התברר, שעלויות התפעול בנמלים גבוהות מידי, בעיקר בגלל עלות כוח האדם, שהיא מחצית מהעלויות.
התפוקות נמוכות בהשוואה לנורמות המקובלות בעולם, נצולת התשתית נמוכה, השירות גרוע. נוספים לכל זה שיבושים תכופים הנגרמים בגלל סכסוכי עבודה המאפיינים את הנמלים מאז ומעולם וגרמו למשק במשך השנים נזקים במיליארדי דולרים. (טל אברהם, 15/9/03, "הארץ").
עובדי הנמלים של שנות ה-2000, נהנים מאותם הסדרים שנחתמו עם העובדים, שתוגמלו עבור תפוקה שעליה עמלו עבודת כפיים.
המכשור המתקדם מקל באופן כה משמעותי על אופי העבודה, כך שהעובדים מסוגלים לעשות בפרק זמן קצר יותר כמות תפוקה גדולה שהייתה בעבר נעשית בפרק זמן של שעות ארוכות או מספר ימים, כך שלאור אותם הסכמים ישנים, העובדים מתוגמלים במשכורות עתק על עבודה שלא מצדיקה את שכרם.
משרד האוצר, במסגרת פעילותו להחלמת המשק הישראלי, בדק את הוצאות הממשלה וחיפש מקומות בהם יהיה אפשר לייעל את כלכלת המדינה. במסגרת אותה פעילות, בחר להפריט את הנמלים מאחריות הממשלה, ולהפוך אותם לארגונים פרטיים, שמנקודת השקפתו, יהפכו להיות יותר יעילים, תחרותיים ורווחיים, כאשר קיים עוד רווח נוסף והוא התנתקות מנטל המשכורות השמנות שמשולמות כיום לעובדי הנמלים, בגין אותם הסכמים ישנים שנחתמו עם הקמת רשות הנמלים משנת- 1961.
בעבודתי זו, אנסה לבדוק :
1.      טענתם של השחקנים במסגרת יחסי העבודה, המוצגים בנוגע להשבתת הנמלים הארוכה בתולדות המדינה בקיץ 2004.
2.      האם השביתה הייתה לגיטימית?
3.      כיצד תופעת הנמלים והשביתות בארץ נראות מול מדינות אחרות בעולם?
4.      ובכלל האם היה ניתן למנוע את השביתה, בקיץ 2004?