השוואה בין פסל "דוד" של דונטלו לבין "דוד" של מיכאלאנג'לו.

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2005
מספר מילים 4149
מספר מקורות 11

תקציר העבודה

תקציר העבודה:
הרנסנס היה תהליך היסטורי שהקיף את ארצות אירופה השונות. תרבות הרנסנס נתגבשה תחילה באיטליה וממה היא התפשטה לארצות אירופה האחרות. ראשיתו נעוצה בשנים הראשונות של המאה ה14-, שאמניה קבעו, כל אחד על פי דרכו ולפי מסורתו המיוחדת יסודות חדשים וגישה חדשה ביצירה האמנותית של תקופתם – הנאמנות לטבע. השלב השני, הידוע בדרך כלל בשם "הרנסנס המוקדם", מתחיל בשנת 1420 לערך, ונמשך כמעט עד לסיומה של המאה ה15-. זו התקופה בה חי ויצר דונטלו1. שלב זה הוא בעל אופי אחדותי מבחינת העניינים
שהעסיקו את האמנים, והמטרות שלמימושן הם חתרו – היוצרים ביקשו למזג את האמנות עם המדע, ובעיקר את מדעי הטבע והחלו עוסקים בשקידה בתחומי הפרספקטיבה והאנטומיה.
השלב השלישי, המכונה "הרנסנס בשיאו", הוא לא נמשך אלא כעשרים שנה. זאת היא התקופה הקלאסית של אמנות הרנסנס. מיכאלאנג'לו הוא אחד האמנים הבולטים שבה.
ההיסטוריה מלמדת שיצירות אמנות פוליטיות במובהק נוטות להישכח. אחדות חרותות בזיכרון הקולקטיווי, כמו פסלי דוד של דונטלו ומיכלאנג'לו, שהתייחס לרפובליקה הפלורנטינית האמיצה והקטנה מול אויביה. חשיבותם נעוצה בהיותם מודל נצחי לגאוניות, ליופי ולעוצמה של האומנים ושל הדמות – דוד המלך, דוד הנער, רועה הצאן – דוד המנצח.
כאשר אנו משווים בין שני הפסלים, מעבר להיותם שייכים לתקופות שונות ברנסנס (דונטלו – שייך לרנסנס המוקדם, ומיכאלאנג'לו – לרנסנס המאוחר), כל אחד מהם מתייחס לתיאור שונה של דמות דוד המלך. פסלו של דונטלו מתייחס לשמואל א' פרק י"ז פסוק נ"א: "וירץ דויד ויעמוד אל הפלישתי ויקח את חרבו וישלפה מתערה וימוטטהו, ויכרות בה את ראשו"; בעוד שפסלו של מיכאלאנג'לו מתייחס לספר שמואל א',פרק י"ז פס' מ': "ויקח מקלו בידו ויבחר לו חמישה חלוקי אבנים מן הנחל, וישם אותם בכלי הרועים אשר לו, ובילקוט וקלעו בידו".
במסגרת עבודתי הצגתי את הרנסנס – מקורו, הרעיונות שהובילו אותו, וחשיבותו. הצגתי אודות דונטלו ומיכאלאנג'לו, תיארתי וניתחתי את שני פסלי דוד שהם יצרו. לבסוף, ערכתי השוואה בין השניים.
עבודה זו מאפשרת הכרות עם איקונות תרבותיות – הרקע שלהם ומשמעויותיהן.
– .1. Stokstad, Marilyn. (1995). Art History, New York, H. N. Abrams, Vol 2, pp.697-698