זהות עדתית מול זהות ישראלית, איזו זהות בולטת יותר בישראל ומדוע, תוך התמקדות בעולי רוסיה, עולי ארצות האיסלאם, ובעדה הדרוזית
מוסד לימוד | אוניברסיטת רייכמן |
מקצוע | מדעי המדינה ויחבל |
מילות מפתח | אתנית, ברה"מ, דרוזים, השתלבות, זהות, ישראלית, מזרח, עדתית, עליה, קליטה |
שנת הגשה | 2004 |
מספר מילים | 4157 |
מספר מקורות | 14 |
תקציר העבודה
הקדמה ככל שהמודרניזציה והקדמה משפיעות יותר על הדור הצעיר נוצר ריחוק בין הזהות העדתית- אתנית לבין הזהות הישראלית. ככל שמתחזקת הזהות הישראלית במהלך הזמן בישראל הזהות העדתית נחלשת. בעבודה זו אבחן מהי זהות ישראלית, ומהי זיקה עדתית אתנית. אבדוק עד כמה הזהות הישראלית היא בזיקה לעדה או למוצא האתני. אבדוק באיזו מידה מתערבות המערכת הממלכתית והמערכת הפוליטית מפלגתית בתהליך הגיבוש, באיזו דרך ומה השפעתן.
ובנוסף אבדוק האם מגמת ההתערבות כיום שונה מבעבר. אתמקד בעדה הדרוזית, עולי חבר העמים, והעולים מארצות האיסלאם.
היחס של הפרט לקבוצה או לקבוצות שהוא שייך אליהן מסוכם בצורה המשמעותית ביותר על ידי המושג זהות. זהות פירושה האופן שבו אדם מגדיר את עצמו ביחס לקטגוריות או קבוצות הקיימות בתרבותו. זהות היא תופעה רב-ממדית ודינאמית.
בחברה פלורליסטית ודמוקרטית, ריבוי זהויות אצל הפרט הוא מקובל ולגיטימי.
אולם גם בחברות כאלה יש לא פעם תביעה של התרבות הדומיננטית לשמור על היררכיה של זהויות. במצב המעבר מתרבות לתרבות (למשל, בגלל הגירה), מתעצם המתח בין הזהויות הקיימות שהביא המהגר מארץ המוצא ולעיתים גם מתוספות אליהן זהויות חדשות. מדובר בתהליך מעבר מזהות אחת לאחרת.