תקציר תופעת האלימות במשפחה הועלתה על סדר היום הציבורי על ידי הקבוצות הפמיניסטיות בראשית שנות ה-70. תחילה התמקדה תשומת הלב בטיפול בקורבנות האלימות. אולם, החל מאמצע שנות ה-70, התפתחו התוכניות שמטרתן היא טיפול בגבר האלים. ניתן לזהות מאפיינים לגבר האלים, הכוללים קושי בכישורים, שימוש בהגנות, מאפיינים אישיותיים ומצביים, אלימות במשפחת המקור ועמדות מגדריות סטריאוטיפיות.
בכדי לטפל בגבר האלים יש להגדיר מטרה ברורה לטיפול. המטרה המרכזית של תוכניות הטיפול השונות הינה עצירת אלימות כלשהיא.
ניתן לטפל בטיפול פרטני, זוגי-משפחתי או קבוצתי. הטיפול הפרטני מספק תשומת לב רבה למטופל, אך אינו מספק תמיכה חברתית, לה זקוק לעיתים קרובות הגבר האלים. הטיפול הזוגי-משפחתי מניח שמקור הבעיה הינו בתקשורת לקויה בין בני המשפחה. יתרונו בכך שבני הזוג משתפים פעולה לשם הצלחתו, אולם קיים חשש לביטחון האישה מעצם חשיפת פרטים על היחסים על ידה. כמו כן, קיים חשש שמא יווצר הרושם שבני הזוג אחראים במידה שווה לאלימות. הטיפול הקבוצתי הינו הנפוץ ביותר וקדימותו נובעת מעצם העובדה שהגבר מטופל במסגרת קבוצת השווים. ברוב הקבוצות ישנו מנחה. הטיפול הקבוצתי מציע מטרות משניות להפחתת בידודו של הגבר, חיזוק השליטה וההערכה העצמית, הגברת מודעותו לסכנה שבאלימות, פיתוח כישורי אסרטיביות והתמודדות עם לחצים, פיתוח תחושת אמפתיה לבת הזוג והגברת הבנתו את הקשר בין האלימות להתנהגות מגדרית.