מבוא: פורנוגרפיה זהו אחד מאותם תחומים אפורים שבמדינות מתוקנות ובעלות שיטות משפט מתקדמות מחד, לא ניתן להגבילם לחלוטין ( מפאת עקרונות כגון חופש הביטוי ) ומאידך יש להציב מחסומים וגבולות על השימוש בפורנוגרפיה בכדי להגן על אוכלוסיות רגישות ( קטינים למשל ) ולשמר רמה של מוסריות מסוימת בחברה. אך אם בעבר, היו חוקים שונים שעסקו בהגבלת שידורי פורנוגרפיה בטלוויזיה והגבלת מודעות המין בעיתון למשל, כיום יש שחקן חדש בזירה וזהו האינטרנט. קשה לדמיין את עולמנו כיום ללא אינטרנט. רבות נכתב ונאמר על יתרונותיו של הכלי האלקטרוני שנכנס לחיינו רק בעשור הקודם, יחד עם זאת, כלי זה נושא עימו גם חסרונות ובעיות למכביר. אחת מבעיותיו העיקריות, היא הקלות שבה ניתן למצוא בו מידע מכל סוג או במילים אחרות הפריצות שלו. באופן יותר ממוקד ניתן לומר שכל ילד שגולש כיום באינטרנט יכול לשוטט באתרי מין, לראות סרטים פורנוגרפיים ואף להזמין דרך האינטרנט שירותי מין. אם כך, מה יעזור שבטלוויזיה משדרים סרטים "למבוגרים בלבד" בשעות מאוחרות, ושבערוצים עם תוכניות בעלי אופי פורנוגרפי ישנה הגבלה ע"י קוד אישי, כאשר הילד יכול בלחיצת כמה כפתורים במחשב לצפות בסרט פורנוגרפי מלא?!? למרות שהאינטרנט היא רשת גלובלית חסרת גבולות, החקיקה המפקחת עליה ומסדירה את פעולתה מתבססת על חוקי המדינות השונות.
יחד עם זאת, הקושי הניצב כיום בפני המדינות הוא זהה- כיצד להתאים את מערכת המשפט למציאות בעידן האינטרנט. רוצה לומר, ארה"ב אנגליה וישראל שלושתם נמצאות במצב הקלאסי בו מערכת המשפט שלהם בכלל והחקיקה בפרט נמצאות מאחור ומנסות להתאים עצמם בין אם ע"י חקיקת חוקים חדשים ובין אם ע"י פרשנות חדשנית של החוקים הקיימים למציאות החדשה של האינטרנט ובאופן ממוקד בעבודתי לנושא הפורנוגרפיה באינטרנט!  בשלב זה חשוב לציין כי נושא הפורנוגרפיה באינטרנט הינו נושא שעדיין בחיתוליו. עדיין אין הרבה מקרים באנגליה ובארה"ב שקשורים בנושא זה לכן גם החקיקה והפסיקה בנושא מצומצמת יחסית. אולם, היא קיימת ( בעיקר בארה"ב ) וכן הצלחתי לגבש תמונת מצב על הדילמות הקשורות לנושא בשתי המדינות הנ"ל. לא כך המצב בישראל, נוכחתי לדעת כי בארץ  אין כמעט שום התייחסות לנושא, כן מצאתי פסיקה שעוסקת בנושא באופן עקיף ומעלה דילמות דומות לאלו שבארה"ב ובאנגליה, אך נראה כי בארץ עוד לא הייתה התמודדות אמיתית של מערכת המשפט עם נושא הפורנוגרפיה באינטרנט. שאלה מעניינת היא, מדוע לא הגיע לארץ הדיון הציבורי הסוער בכל הנוגע לפדופיליה, תועבה ופרונוגרפיה ברשת. ההנחה היא שהחשיפה של הקטינים בישראל טרם הגיעה למימדים של החשיפה בחו"ל ומכך שהציבור החרדי והדתי נחשף רק באופן מוגבל לאינטרנט. כמו כן, ייתכן והציבור החילוני בארץ אינו כל כך מוטרד מהתופעה ומעדיף למצוא לה פתרון במסגרת המשפחה והקהילה ולא בפניה למחוקק שמא זה האחרון ינקוט בגישה מחמירה בעקבות השפעת הציבור החרדי  ויאמץ נורמה מגבילה ושמרנית מעבר לרצוי. דעה נוספת היא, שהציבור פשוט לא ממש מתעניין ולכן אין לו מושג לגבי היקף החשיפה של הקטינים לחומרים הפורנוגרפיים ברשת. בכל מקרה בחרתי שלא להרחיב בשאלה זו, אלא למקד את מחקרי בדילמה המרכזית לטעמי שעולה מנושא הפורנוגרפיה באינטרנט והיא, המתח שבין חופש הביטוי לאינטרס הציבורי להגן על ילדינו מפני פורנוגרפיה ברשת.   מהו המחיר החברתי והמשפטי שראוי לשלם על מנת לבער את תופעת הפורנוגרפיה באינטרנט? האם יש לחסום תכנים ברשת או רק להגבילם? האם קיימות בכלל אפשרויות טכנולוגיות לביצוע סינון/הגבלה ראויים ( למשל, כיצד ניתן להבחין בין בגירים לקטינים ברשת )? על כל אלו ועוד אעמוד בעבודה זאת תוך הצגת הדיון בשאלות הנ"ל במדינות השונות, הצגת המצב הקיים בחקיקה ובפסיקה והשוואה בין שלוש המדינות.