דפוסי התקשרות ואיכות אינטראקציה בוגר-ילד נחשבים להיבטים חשובים הקשורים להתפתחותם הקוגניטיבית של ילדים. מטרת מחקר זה הייתה לבחון את הקשר בין דפוס ההתקשרות של אמהות לבין אופי האינטראקציה שלהן עם ילדיהן, בעת הכנת הזמנה ליומולדת. המחקר מתבסס על מספר תיאוריות מרכזיות, בינהן תיאוריית ההתקשרות אותה הציע Bowlby, התיאורייה של Vygotsky ותיאוריית הלמידה המתווכת של פוירשטיין. כמו כן, ניתוח הממצאים בוסס על מחקרים, אשר נשענו על התיאוריות הללו. במהלך המחקר, נצפו שמונה ילדים ואימותיהן בעת אינטראקציה חצי מובנית, שכללה הכנת הזמנה ליומולדת. טווח גילאי הילדים היה, ארבע שנים וחצי עד חמש שנים וחצי. לאחר סיווג האימהות לדפוסי ההתקשרות בטוח/ נמנע, וקידוד האינטראקציה המצולמת באמצעות מפתח יוזמות ותגובות בוצעה קורלאציה. נמצא, כי אמהות בעלות התקשרות בטוחה גילו, באופן מובהק, פחות יוזמות היערכות, יותר יוזמות סוגה, יותר יוזמות הרחבה ויותר חיזוקים, ביחס לאמהות בעלות התקשרות נמנעת. כמו כן, תגובותיהן אופיינו בפחות הענות, יותר התנגדות ופחות התעלמות, ביחס לאמהות הנמנעות. גם בדפוסי האינטראקציה של הילדים התגלו הבדלים. ילדים לאמהות בעלות התקשרות בטוחה גילו יותר יוזמות היערכות, יותר יוזמות סוגה, יותר חיזוקים עצמיים, ובאופן מובהק, יותר יוזמות הרחבה ויותר בקשות עזרה. כל זאת ביחס לילדים לאמהות בעלות דפוס התקשרות נמנע. כמו כן, תגובותיהם של הילדים ממערכות היחסים הבטוחות אופיינו ביותר הענות,  פחות התעלמות, ובאופן מובהק, פחות התנגדות.
על בסיס המחקר ותוצאותיו גובשו מסקנות והצעות למחקרי המשך.