פרוייקט הלביא היה הפרוייקט הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל. הפרוייקט שכלל תכנון, פיתוח וייצור של מטוס קרב מתקדם מהשורה הראשונה של מטוסי הקרב בעולם היה אתגר כה גדול מבחינות טכנולוגיות וכלכליות עד כדי כך שהרתיע מדינות גדולות ומבוססות כגון: צרפת, גרמניה ואיטליה מלייצר לבדן מטוס משלהן והן העדיפו לשתף פעולה ביניהן בתחום זה.
מדינת ישראל הקטנה העזה והצליחה לתכנן ולייצר שני אבות טיפוס למטוס, העומדים עד היום לראווה במוזיאון חיל-האוויר בחצרים, וגנזה את הפרוייקט, כאשר לכל אורכו היו מחלוקות חריפות בארץ ובחו"ל לגבי המשך ביצועו.
בראיון פרישה לביטאון חיל-האוויר, אמר מפקד חיל-האוויר היוצא, אלוף אביהו בן-נון כי: "התהליכים במדינת ישראל לא מספיק ברורים ולא מספיק מסודרים. בתחומים שאני מכיר, אין מספיק סדר שלטוני נכון. יש יותר מדי החלטות, שמתקבלות באיחור ויש שלא מתקבלות אף פעם. לדוגמא: אנו מתכננים תכנית רב-שנתית, מבלי לדעת מה התקציב העומד לרשותנו. זו בעיה קשה מאוד, שכל שנה מתמודדים איתה מחדש…כיום, צה"ל אינו מקבל הנחיות מדיניות בתחום תפיסת הביטחון ובלעדיהן – נוצרת אנדרלמוסיה. אנחנו מכירים את המתכונת: שנה אחרי שמתחילים לבצע פרוייקט גדול, באים ואומרים שאין תקציב בשבילו. זה הרי בזבוז עצום. אז או שמפסיקים באמצע, או שנאלצים להמשיך בפרוייקטים רק משום שכבר התחילו בהם. כך היה, למשל, עם פרוייקט הלביא – ואני לא רוצה להתנבא מה יהיה עם החץ." הצגת הבעיה המחקרית הבעיה המרכזית שהעבודה בוחנת היא: האם תהליך קבלת ההחלטות בפרוייקט ה"לביא" היה שגוי, לא תקין ולא יעיל?
בכדי לענות על שאלה זו אצטרך תחילה לבדוק האם קיים תהליך קבלת החלטות נכון ויעיל. לצורך כך אציג את המודלים השונים הקיימים לקבלת החלטות. השערת המחקר השערת המחקר מניחה כי אכן תהליך קבלת ההחלטות בפרוייקט ה"לביא" היה שגוי, לא תקין ולא יעיל.