דפוסי ההשתתפות הפוליטית בתנועה למען איכות השלטון בישראל

תקציר העבודה

תוכן – העניינים
מבוא
הצגת הבעיה המחקרית השערת המחקר דפוסי ההשתתפות הפוליטית הקונבנציונליים דפוסי ההשתתפות הפוליטית הלא-קונבנציונליים הסיבות למעבר לדפוסי השתתפות פוליטית לא-קונבנציונליים דפוסי ההשתתפות הפוליטית כפי שבאים לידי ביטוי בתנועה למען איכות השלטון בישראל סיכום ומסקנות רשימה ביבליוגרפית תקציר בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל הייתה הפוליטיקה בארץ בעלת מכוונות מפלגתית וממסדית מובהקת. מרכיב זה של התרבות הפוליטית הדומיננטית בארץ באותן שנים, ששורשיו עוד בתקופת היישוב והמדינה שבדרך, התאים עד מאוד לנסיבות הזמן והמקום, כלומר לשלב בינוי המדינה (state building) והתבססות מערכות הממשל השונות, במיוחד נוכח תחושת האיום החיצוני החריף, שעודדה מגמות שלטוניות ריכוזיות ולחצים לקונפורמיזם פוליטי, רעיוני ותפקודי. יש לציין, כי מכוונות פוליטית ממסדית זו עלתה בקנה אחד גם עם התפיסה שרווחה בשנות ה-50 וה-60 המוקדמות ברוב מדינות העולם ובכללן אלה הדמוקרטיות ביותר, כי הלקח העיקרי שיש ללמוד מעליית הפאשיזם והנאציזם הוא שהשתתפות רחבה ואינטנסיבית מדי של הציבור בתהליך הפוליטי עלולה לערער את הסדר הציבורי ואת אושיות הדמוקרטיה.
האליטות הפוליטיות בישראל, כבמקומות רבים אחרים בעולם, העדיפו לרכז בידיהן את העשייה הפוליטית, החל בשלב קבלת ההחלטות וכלה בשלב יישומן, בראש וראשונה משום שהדבר הקנה להן עוצמה רבה מאוד אך לא פחות מכך, משום שרבים מהמחזיקים במושכות השלטון ומהמקורבים לחוגים אלה האמינו באמת ובתמים, כי רק הם המומחים והמוסמכים לנהל את ענייני הכלל ולכן יש להפקיד את הטיפול בעניינים אלה בידיהם בלבד. הציבור הרחב, כך גרסו, אינו מתעניין בתהליך הפוליטי ואף אינו כשיר ומיודע דיו לקבוע את יעדיו ותוכנו. לכן מוטב להגביל את השתתפותו הפוליטית להצבעה למוסדות המחוקקים אחת  למספר שנים או לכל היותר לתעל את  רצון ההשתתפות שלו לאפיקים המפלגתיים.
ואולם, מונופולין זה של ההנהגה הפוליטית נשחק בהדרגה, הן בישראל והן מחוצה לה. בעולם מאז שלהי שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 ובארץ מאמצע שנות ה-70 גברה המעורבות המעשית של הציבור הרחב בתהליך הפוליטי באפיקים הלא-מפלגתיים והלא-ממסדיים וכן התחזקה הלגיטימציה הניתנת לסוג פעילות זה. במקביל חלה שחיקה בדומיננטיות של המפלגות הממוסדות, מצב לא מוכר שחייב אותן לחפש חיפוש נמרץ אחר דפוסים חדשים של שיתוף הציבור, למשל, באמצעות אימוץ דפוסים כאלה ואחרים של בחירות מקדימות.
לאורך הקורס דנו בדפוסי ההשתתפות הפוליטית השונים ובשינויים בדפוסים אלה בעשורים האחרונים. דנו בדפוסים הקונבנצינליים יותר של השתתפות פוליטית הבאים לידי ביטוי בהצבעה בבחירות ובחברות במפלגות ודנו גם בדפוסים מחייבים יותר כמודל ההתנדבות האזרחית. הדפוס היחיד של ההשתתפות הפוליטית שחל בו גידול הוא תחום התנועות החברתיות החוץ-פרלמנטריות. עבודה זו תעסוק בקבוצה אחת כזאת – התנועה למען איכות השלטון בישראל.  הצגת הבעיה המחקרית הבעיה המרכזית שברצוני לבחון היא: האם התנועה למען איכות השלטון בישראל משתמשת בדפוסים חדשים של השתתפות פוליטית?
כלומר האם התנועה למען איכות השלטון בישראל משתמשת בדפוסים חדשים מעבר לדפוסים הקונבנציונליים שאוזכרו בפרק השני או שמא היא משתמשת בדפוסים חדשים של השתתפות פוליטית כפי שתוארו בפרק השלישי. כל זאת אנסה לעשות בעבודה זו.
לצורך כך חשוב להגדיר מהי השתתפות פוליטית: השתתפות פוליטית מוגדרת כפעולה המכוונת להשפיע, או שהיא תוצאה של השפעה, על פעילות הממשל – הן השפעה ישירה על עיצוב מדיניות או יישומה, והן השפעה בלתי ישירה, על בחירת קובעי המדיניות הציבורית. בדמוקרטיה אמורה ההשתתפות הפוליטית  להיות וולנטרית, כלומר למלא שני תנאים: האחד – ההשתתפות אינה נעשית בכפייה והשני – היא אינה נעשית בתשלום.
להשתתפות פוליטית, כפעולה המכוונת להשפיע על ההליך הדמוקרטי, יש חשיבות רבה במשטר דמוקרטי. ראשית, ההשתתפות הפוליטית מהווה את ערוץ התקשורת שדרכו יכולים אזרחים להעביר אל אנשי הציבור מידע הנוגע להעדפותיהם ואף להפעיל עליהם לחץ על מנת שהם ייענו להעדפות אלה בעת קביעת המדיניות. שנית, השתתפות פוליטית מהווה את הכוח המניע בדמוקרטיה; היא המעניקה למערכת הפוליטית את הלגיטימציה שלה היא זקוקה מאזרחיה.
השערת המחקר השערת המחקר מניחה כי התנועה למען איכות השלטון בישראל משתמשת בדפוסים חדשים של השתתפות פוליטית והם אינטרנט (קהילה וירטואלית) ואמצעים משפטיים (עתירות לבג"צ).