עצם כתיבת מאמר "תחיית המתים" על-ידי הרמב"ם תמוה במקצת. הרמב"ם חיבר את המאמר בשנת 1191 כתגובה  ל"מתקיף" – הגאון בבגדאד ר' שמואל בן עלי. ר' שמואל טען, שהרמב"ם כפר ברעיון תחיית המתים, ולמעשה השמיט רעיון זה מספר משנה תורה. אולם, במקום לענות בקיצור ובפשטות על השאלה אם אכן האמין בתחייה,או לא האמין בה נכנס הרמב"ם לדיון ארוך על תפיסות דתיות בכלל, על השקפת עולם פילוסופית-דתית ובמיוחד על דרכי הבנת המקורות. הרמב"ם תפס, שיסוד אי-ההבנה בדבריו נעוץ, בכך שלא הבינו את גישתו הפילוסופית לשאלות דת ואמונה – גישה המחייבת דרך מסויימת בפירוש המקורות והמגדירה את חיי העולם הבא כחיים הרוחניים של הנפש לאחר פטירה גופנית של האדם. בהמשך דבריו, מאשר הרמב"ם את אמונתו בתחייה העתידה להתרחש בעת, שימצא חן בעיני ה' לעשות את הנס.