מן המאה ה- 15 ועד סוף המאה ה – 19 היוו התיאוסופיות הקבליות, בגרסותיהן הקלאסית והלוריאנית, מקור השראה למחשבה האירופית. הוגים אפלטונים ומדענים אנגלים והוגים אידיאליסטים גרמניים כמו שילינג, התרשמו מתחום זה של המחשבה היהודית. למרות שמעולם לא היתה גורם אינטלקטואלי מרכזי באירופה הנוצרית, תרמה הקבלה תרומה צנועה לפילוסופיה האירופית (א*). תרומתה של קבלה זו, לא פסחה על פראנץ רוזנצוויג.
לרוזנצוויג היה קרע קיצוני עם העבר אך הוא הפיח חיים חדשים במושגים תיאולוגיים אשר חיו לאחרונה בתחום הנבדל (והנשכח מכבר) של הקבלה הדיאלקטית. בניגוד להוגה הדעות היהודי בן המאה ה- 19, אשר בעיניו היה האדם קנה המידה לכל היקום, מחדש רוזנצוויג את עמדת התיאולוגיה הקלאסית: האדם העומד לפני בוראו – זהו קנה המידה של החיים. תוכן עניינים
-הקדמה -רעיון ההתגלות   משמעותה של ההתגלות   סוף דבר-התגלות -אחדות -האיחוד והגאולה   טבלה -גאולה   גאולה וקוסמוס -התייחסות נפרדת לחלק השלישי-"שער" -סיכום כללי – הספר השלישי – גאולה -השימוש בשם והיחס אל האמת -אנתרומורפיזם   האנתרומורפיזם בקבלה -מ"מעשה המרכבה" ועד "ייחוד השם" -צמיחת רעיון קניין האמת על מצע רעיונות קבליים -מועדים, גלות, גאולה ואיחוד   סכמות -שתי אמיתות: יהדות ונצרות   האמונה והמוסר -סיכום -בבליוגרפיה