תקציר כיצד מהווה חינוך ועיצוב טבע האדם בסיס לצמיחתה של תרבות פוליטית?
פילוסופים (או פוליטיקאים) שעסקו בשאלה זו, ככל הנראה לא יכלו לספק לה תשובה ללא עיסוקם המוקדם בשאלה אודות טבע האדם ומהותו. אפלטון טען, שנשמת האדם מורכבת משלושה יסודות: היסוד הרוחני, התבוני; הלהט, כוח הרצון והריגושים; ותחום היצרים והתאוות.
האדם יהיה ישר וצדיק, כאשר תשרור הרמוניה בין היסודות הללו בנפשו. דיואי מנתח את הטבע האנושי באמצעות שלושה מושגי-מפתח: דחף, הרגל ותבונה. לטענתו, כשההרגלים לא משכילים להתגבר על בעיה שנוצרת, מגיעה מקומה של התבונה בפתרון הבעיה. תבונתו של אדם נמדדת באופן שבו הוא מחדש את הפעילות שהופסקה כשנוצרה הבעייה. על אף שקיים דמיון רב (אך לא מלא) בין תפיסתם של דיואי ואפלטון לגבי טבע האדם, מסקנותיהם לגבי החברה הצודקת, שונות לחלוטין. אפלטון בנה חברה שיכולה להתקיים רק באופן אידאי, כי לשיטתו, רק חברה "צודקת" יכולה לחנך אנשי אמת וצדק, ורק אנשי אמת וצדק יכולים לכונן את אותה חברה צודקת. דיואי ראה את החברה הצודקת ככזו שתחנך את בניה להגשים את יכולתם הייחודית מבלי לכוון אותם למטרה חברתית או אידיאלית קבועה מראש. זהו מאמר בן 4 עמודים הדן בקשר שבין חינוך ופוליטיקה ומתבסס על הגותם של אפלטון ושל ג'ון דיואי, ועל הגותו החינוכית המודרנית של יוסף אבינון.
ציון העבודה: 100