אלטרואיזם אלטרואיזם, או זולתנות, בהגדרתו הפשוטה, היא פעולה מתוך אינטרס לא אנוכי, בעזרה לזולת, או בהסבת טוב לזולת ללא התחשבות באינטרס העצמי.  המונח שאוב מן השורש הלטיני "alter" שמשמעותו "אחר", ובהקשר להתנהגות אנושית, עוסק המושג בהיבט ה"אחר" בחוויה המוסרית – בפרט, האחר בשעת צורך. הפעולה האלטרואיסטית רואה בסיוע לאחר מטרה בפני עצמה, תחת אמצעי להשגת תועלת אישית כזו או אחרת, כגון, הכרת תודה, הכרה ציבורית או תחושת סיפוק עצמית.
האלטרואיזם הוא בבחינת התעלות על הסוליפיזם, תפיסת העצמי כמרכז הקיום וההוויה.
העצמי אינו תופס עוד את עצמו כמקור הערך היחיד ואת ערך האחר רק בבחינת תרומתו לקידום אינטרסים אגואיסטים. בהיותו אלטרואיסטי, מכיר הפרט בעצמיותם של האחרים, ובעובדה כי תביעתו שלו למרכזיות היא תביעת שווא – בגדר אשליה בלבד.
Monroe (1996) מוצאת כי החשיבות אותה אנו מיחסים לאלטרואיזם אינה מבוססת על שכיחותה הסטטיסטית של התופעה, שהיא נדירה יחסית, אלא על העובדה כי האלטרואיזם קורא תיגר על האמונה הנפוצה והשלטת כי טבע האדם הוא להיות מונע על ידי אינטרסים אישיים. על פי תיאוריות פוליטיות וחברתיות מובילות, לא ניתן למצוא מקום לקיומה של תופעה כדוגמת האלטרואיזם ועובדה זו הופכת את חקר האלטרואיזם –