תוכן עניינים
v   מבוא
.
עמ' 3
v   האתר – בית הספר –.. עמ' 4
v   סקירה תיאורטית –…
עמ' 5
v   ניתוח הראיונות . עמ' 11
v   סיכום עמ'
1 9
v   ביבליוגרפיה -. עמ' 24
מבוא
            השכלה פורמאלית היא אחד מהגורמים החשובים ביותר בעיצוב העתיד של הילד. השכלה זו נרכשת בעיקר במערכת החינוך הציבורית. כתוצאה מכך למדינה יש אפשרויות רבות להשפיע על התפלגות ההשכלה והזדמנויות החיים שניתנים לילד. אבל, כפי שטוען סבירסקי (1990) "בית ספר ממלא תפקיד חשוב ביצירתו ובהשרשתו של אי השוויון בחברה הישראלית". כלומר, למערכת החינוך בארץ תפקיד חשוב בגיבושה של המבנה המעמדי במדינת ישראל.
            בשנות ה- 60 וה- 70 התרחבה מאוד מערכת ההשכלה העל תיכונית ובעיקר במסלולים המקצועיים. עד לשנות ה- 50 מערכת החינוך הייתה בעיקרה מערכת חינוך עיונית שבה הרוב סיימו ללמוד בכיתה ח' ואז יצאו לשוק העבודה, ומעטים המשיכו הלאה ללימודים תיכוניים גבוהים. עם גל העלייה ההמונית לארץ והצורך בקליטה מהירה של המוני תלמידים בעלי רקע השכלתי נמוך וכאלה שאינם יודעים את השפה החלו מתפתחים מסלולי הסללה. הטענה הייתה שההסללה פותחת הזדמנויות ללמידה. כאשר המסלולים השונים מובילים ליעדים השכלתיים ותעסוקתיים שונים.             לרוב הסללה הייתה וגם כיום היא בין תלמידים במסלולים המקצועיים/ הטכנולוגיים והעיוניים. הטענה היא שההכשרה המקצועית בעיקר מעניקה כישורים חיוניים ומקדמת את סיכויי החיים של מי שלא יכולים או רוצים להמשיך ללמוד.
             אך השאלה הנשאלת היא האם המעמד הסוציו אקונומי של התלמיד משפיע על תפיסת המציאות שלו והאם היא שונה מתפיסת המציאות המשותפת, הכללית? או במילים אחרות האם הוא נותן פרשנות שונה לתחומי הלימוד והעתיד האקדמי הלימודי? והאם זה משפיע על הדימוי העצמי שלו? אדון בשאלות אלו תוך כדי התייחסות לנושא מעמדות בחברה הישראלית וכיצד מתרחש שעתוק המעמדות בבית הספר. כלומר, כיצד השייכות המעמדית יוצרת תחושה של קיפוח וחוסר יכולת להתקדם בסולם המעמדות כפי שזה בא לידי ביטוי בבית הספר ביהוד.