הטנק, רכב קרב משוריין, הגיח אל העולם בזמן מלחמת העולם הראשונה  לשם פריצת הקיפאון שאליו התדרדרה, עקב המקלע, הארטילריה, החפירות והביצורים שמנעו כל הישג מבצעי מכריע.  בניסיון למצוא דרך לשבור קיפאון זה,סגן-אלוף בריטי בשם ארנסט סווינטון ניסח רעיון לרכב ממונע,משוריין וחמוש הנע על גבי מערכת זחלים. סווינטון האמין שכלי כזה יוכל לנוע תחת אש המקלעים ורסיסי הארטילריה בבטחה יחסית,תוך כדי מעבר חפירות וגדרות תיל בעזרת זחליו ובכך יצליח להשמיד את עמדות המקלעים ויצור אפשרות  לכוחות רגלים להתקדם.
                רעיון הטנק  נתקל בעוינות מצד גורמים בצבא היבשה אך התקבל בחום על ידי ווינסטון צ'רצ'יל שכיהן כשר הימייה, ובעקבות זאת הקים וועדה לקידום הנושא שהובילה לפיתוח הכלים. בשחר ה- 15 בספטמבר 1916 התרחשה מתקפה משוריינת ראשונה בהיסטוריה, בקרב הסום אך הניבה תוצאות לא מעודדות במיוחד. שנה מאוחר יותר, בקרב קמברה, לאחר שימוש במספר מספק של כלים וטקטיקה מתאימה הניבו סוף סוף הטנקים את הפירות המצופים בצורת הישג טקטי מרשים, אך עדיין ללא ניצול מלא . מדינות ההסכמה התחילו ביצור סידרתי של טנקים ומבצעים משוריינים הלכו וגברו, כולל תכניות אדירות בנות אלפי טנקים להמשך הלחימה להכרעת גרמניה. (Orgill,D. 1970)                 צבא גרמניה תחת פון-הינדנבורג, אך למעשה בפיקוד  אריך לודנדורף,  הזניח יחסית את החידוש, ורק כתגובת נגד לשריון  של מדינות ההסכמה, יוצרו  עשרות בודדות של  כלים במהלך המלחמה. למרות השימוש המוגבל מאד בטנקים, הצליח הצבא לקראת סוף המלחמה, להשיג הישגים מדהימים בשימוש בטקטיקה חדשנית לחיל הרגלים של לחימת-סער. טקטיקה זו הניבה הישגים מרשימים בזמן קצר, אך עקב האבדות האדירות שספגה גרמניה,חוסר ניידות לוגיסטית לתמוך במתקפות הסער  וקריסת העורף האזרחי ,חדשנות זו לא עזרה ולבסוף  נכנעה  גרמניה .
                לאחר קריסת גרמניה וכניעתה, הסכם ורסאי נטרל באופן דרסטי את הצבא הגרמני. על הצבא נאסר להחזיק בכוחות שריון, אוויר, צוללות,  ארטלירה כבדה או נשק כימי. הצבא הוגבל לגודל של 100,000 חיילים והרכב  גייסות שהגביל אפילו מגננה יעילה  בשדה קרב מודרני בעיני חלק מההנהגה הצבאית. (Guderian,1937/1992). בנוסף, בוטל המטה הכללי  והוגבל מספר הקצינים שיוכלו לשרת לעד 4000, כלומר לא רק חוסר בכוחות לחימה אלא גם הנהגה צבאית.
                למרות התחלה רעועה זו, הצליח הוורמאכט,בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה להגיע להישגי בזק  בפולין 1939, בצרפת וארצות השפלה בשנת 1940 ובשלבים הראשונים במבצע ברברוסה בשנת 1941. הוורמאכט נקט בתורת לחימה שהכתה בהלם את צבאות האויב. שילוב של כוחות משוריינים וניידים, בשילוב עם כוחות אוויר צמודים, אשר על ידי שילוב של גישה עקיפה,ריכוז מאמץ בנקודות קריטיות וחדירות עומק לעורף האויב, מביאה לקריסה ביכולת הפיקוד,השליטה ורוח לחימה של האויב.
תורה זו כונתה בליצקריג,מלחמת בזק. עבודה זו תסקור  את האישים והתפיסות אשר ללקחו חלק  בשיקום  הרייכסוור והוורמאכט  ממפלה כוללת ואילוצי כניעה קשים עד להשגת יתרון מהותי על ידי פיתוח  תורת לחימה חדשנית . לא יסקר בעבודה זו התחום האווירי כחלק ממלחמת הבזק.