הבעיה אנו בחרנו להתמקד בארגון רפואי במחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד). האנשים העובדים בסביבת עבודה זו חשופים באופן מתמיד לסבל אנושי ונתונים בזמני אירוע במצב המכונה "מצב דחק". בזמן אירוע ישנה סבירות גבוהה כי יתקלו במצבים חדשים שהיחיד טרם התנסה בהם, בחוסר ודאות של מידת הסיכון, בעמימות של מידע ובמצבים שיש קושי בפירושו, הערכתו ועיתויו של אירוע מסויים. כל החלטה וביצוע בזמן אירוע שכזה היא החלטה קרדינלית ועל כן היתקלות במצבי אי ודאות, על כל רבדיו, מקבל נדבך נוסף שההשלכה שלו היא חיים ומוות. ניתן לשער כי הבעייה תתבטא בכך שבזמן אירוע, במידה ויש רמת אי ודאות גבוהה הנובע מכאוס, מעומס תפקידי, מחוסר זמן, חוסר במשאבים, חוסר מקצועיות וכדומה תתגלה בעייה בעשיית הערכת מצב יעילה, שיקול הדעת יכול להיפגע, יכולים להווצר כתוצאה מכך קונפליקטים, ובעיות בתפקוד צוות ובמקרה הגרוע מכל יכולה להיות תגובה גופנית פיזית או התנהגותית התפגע בתפקודו של העובד בזמן אירוע ובהשלכה ישירה בחי המטופל.
מכאן, מצאנו עניין רב בדיון בעבודתינו בנושא זה שכן אי הודאות הגלומה בארגון שכזה מכילה בחובה עניין נוסף המעבה את הבעייה שבה מצאנו עניין להעמיק. אי לכן ובהתאם לזאת, מסיבות ברורות, מצאנו אתגר רב בגילוי ומציאת פתרון לבלתי מודע ולאי ודאות הקיים בארגון מסוג זה.
להלן מדגם מהמשך פרקי העבודה הגדרות לאי ודאות/עמימות לפי הגדרתו של Bunder (1962) עמימות הוא מצב לא ברור, בו אין לפרט מספיק רמזים המאפשרים לו להבנות או לסווג את המצב, ועל בסיס זה לבחור את התגובה הנכונה. במצב של עמימות הסביבה נתפסת כאוסף של גורמים מבודדים ולא תמונה שלמה בעלת משמעות-
  תפקיד אי הודאות בארגון ניתן לשער כי אי הודאות מכהן מקום מרכזי במלר"ד שכן זהו אופיה של הסביבה הארגונית. ואם לרגע ננסה לאפיין את שגרת העבודה במלר"ד נוכל לראות שהשגרה היא למעשה חוסר השיגרה הגלומה בה. במקום שכזה עובדים מאירוע לאירוע (פרט לעבודה השוטפת והמעקב אחר מטופלים ששוחררו) ואין ודאות לגבי הזמן, הכמות, החומרה או התדירות של כל אירוע-
יעוץ ביחס לגילוי הבלתי מודע אנו ראינו כדרך אפשרית אחת לגבור על מצב של אי ודאות; יצירת שליטה. שכן היעדר מידע מספיק הגורם לתחושה של חוסר שליטה זהה עם מה שמכונה "חוסר ודאות" (פוקס, 1998).
על מנת לצמצם את אי הודאות יש לנסות לייצר…