בחרתי להתייחס לתופעה חברתית החוזרת והנשנית מדי שנה – טקס יום הזיכרון.
הטקס הוא טקס לאומי-יהודי החל בזמן זה, לציון הזיכרון לחללי צה"ל.
המאמר בכללותו מספק אינפורמציה על אירועי יום הזיכרון, היכן מתרחשים, מתי ומי המשתתפים וכתוספת מציינים חידושים המתנהלים השנה במסגרת אירועים אלו.
מפאת אורך העבודה, אתמקד בנקודות בולטות אשר משכו את תשומת לבי בכתבה, ואתייחס אליהן תוך כדי השלכת שתי התיאוריות : הקונפליקט והפונקציונליזם.
גישת הפונקציונליזם רואה את החברה כישות מלוכדת, מסודרת ויציבה, היא חוקרת את הפונקציה של כל מבנה ודפוסיו ההתנהגותיים, זו תשאל, מה התפקיד שממלא טקס יום הזיכרון בחברה ומה תרומתו ליציבותה. גישת הקונפליקט רואה את החברה כזירה של חוסר שוויון ומעמידה במרכז התעניינותה את הניגודים החברתיים הנובעים מכך. היא מדגישה את זה שהחברה מיטיבה עם אנשים מסוימים ומקפחת אחרים ושהאינטרסים הם המדריכים את התנהגות בני האדם. – ראשית, לא אוכל להתעלם מן העובדה שכתבה זו נמצאת בעיתון, מוכר ומצליח, בהיקף של שני עמודים שלמים, ראשונים של העיתון בליווי עמוד שלם של תמונה בצבעים (ראה נספח1). פרסום שכזה מצדד בגישה הפונקציונליסטית בכך שמדגיש את המודעות הציבורית החזקה ויוצא מנקודת הנחה ברורה ומובהקת שלכולם יש עניין והזדהות מעמיקה  בנושא הטקס והכרוך בכך. הדגש הפונקציונליסטי לעיני כולם, אך אם נתבונן היטב באותיות הקטנות ובין השורות, ניתן יהיה לראות בבירור את גישת הקונפליקט מתבלטת בבעיות הטמונות בתוך עניין טקס זה עם תת-תרבויות וקבוצות אתניות שונות כגון: ערבים פלשתינים, בדואים, חרדים וכדומה (אף על פי שמוסוות תחת מגמה פונקציונליסטית בכתבה בכך שיש לראשונה עניין באיחוד, שיתוף ופיוס).