מבוא
שנות השבעים מהוות פרק חשוב ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. די להביט בנתונים מספריים  כדי להבין זאת: עד לשנת 1960 הופקו בארץ בסך הכל עשרה סרטים. ב-1961 הופקו בישראל שני סרטי עלילה, ב-1964 – חמישה, וב-1973
הופקו 14 סרטים, רובם סרטי "בורקאס".
התמורות המדיניות, הפוליטיות והחברתיות בתקופה זו (בעיקר הניצחון במלחמת ששת הימים ועלייתו של הליכוד לשלטון) השפיעו רבות על היוצרים בארץ ועל יצירתם. בשנים אלו מתפצלים הסרטים הישראלים לשתי קבוצות עיקריות: הקבוצה הראשונה כוללת את סרטי "הקולנוע האישי" ובה סרטים שנחשבו לסרטי איכות, זכו לביקורות נלהבות מהמבקרים, ונחשבו בעיני מביני עניין לאומנות. הקבוצה השנייה כוללת את סרטי ה"בורקאס", ששליטתם בקופות ובדעת הקהל בולטת במיוחד בשנות השבעים. סרטים אלה הינם ז'אנר קולנועי, ממנו לא היה מנוס, מאחר ומדינת ישראל הינה מדינת מהגרים: קיבוץ הגלויות מתבטא בעשירים ובעניים ובמגוון תרבויות, אשר לא אחת עוינות זו את זו, ועומדות במרכז השיח החברתי. מדובר ביחסים של עוני ועושר, של אנשים בעלי יוקרה חברתית גבוהה ונמוכה, של בעלי מקצועות מיושנים ומקצועות מודרניים. סרטים אלה מציגים מעין סיפורי הצלחה הוליוודיים משנות העשרים. קונפליקט נוסח "מיליונר-מזכירה", שעיקרו מלודרמה שבה המזכירה (המייצגת את החברה החלשה והענייה יותר) מתחתנת בסוף עם המיליונר, וסוף טוב – הכל טוב.
מאידך, גררו סרטי הבורקס תגובות מזלזלות ומלגלגות מהממסד הקולנועי בארץ, שלא קיבל סרטים אלה כקולנוע ראוי. הממסד העדיף לתת את תמיכתו (ובתחילה גם את כספו) לקולנוע האישי, האיכותי, אשר זכה למידת פופולאריות נמוכה בהרבה בקרב הקהל הישראלי.
עבודה זו תעסוק בדמות המזרחי בסרטים הישראלים של שנות השבעים – בורקאס ולא בורקאס. לדיון במתח האשכנזי/מזרחי בקולנוע הישראלי נודעת חשיבות מיוחדת לאור העובדה שהוא חדר לרוב סרטי הבורקאס, ואף לסרטים מהקולנוע האישי, שיוצריהם יצאו כנגד המזרחי הסטריאוטיפי שהוצג בבורקאס.
העבודה מורכבת מניתוחם של ארבעה סרטים: "אור מן ההפקר" של ניסים דיין, "השוטר אזולאי" של אפרים קישון, "סלמוניקו" של אלפרד שטיינהרדט ו"רק היום" של זאב רווח. ניתוח הסרטים מתמקד בהצגת דמות המזרחי בסרט, ובאמצעים בהם השתמש הבמאי להצגת הדמות. כל פרק, המייצג סרט, מביא את תקציר העלילה, ניתוח מבנה הסרט, ניתוח הדמויות המרכזיות, ניתוח הצד הוויזואלי והשפה הקולנועית, וניתוח דמות המזרחי כפי שמוצגת בסרט. בנוסף, נעשתה השוואה בין דמות המזרחי בסרט "אור מן ההפקר" לזו שבסרט "רק היום".
חיבה אישית מיוחדת נוצרה במהלך העבודה לסרט "אור מן ההפקר", ודגש מיוחד הושם בניתוח סרט זה. לצורך כך, נדרשתי ללימוד יסודותיו של הסגנון הניאו-ריאליסטי בקולנוע האיטלקי של שנות הארבעים והחמישים. מצאתי לנכון להוסיף ניספח על הניאו-ריאליזם האיטלקי – סגנון שהשפיע השפעה עצומה על הקולנוע העולמי.  מטרת העבודה היא לתת מבט רטרוספקטיבי על פניה השונים של ההתייחסות הישראלית למזרחי, וזאת מעמדה של ישראליות חדשה. זו שנולדה למציאות בה חי ופועל הדור השלישי של המזרחים שעלו ארצה. דור שהוא כבר ישראלי לא פחות מאחיו האשכנזים, וחלק גדול ממנו כבר לא ניתן להגדרה תחת המושגים "אשכנזי" או "מזרחי", שכן הוריו הם "דו-עדתיים": אחד אשכנזי והאחר מזרחי. לאחר שאבדוק נושא זה עפ"י המדגם של ארבעת הסרטים, אביא את מסקנותיי בסיכום.
תוכן העניינים
מבוא
…
עמ'  2
אור מן ההפקר / נסים דיין -.
עמ'  4
השוטר אזולאי / אפרים קישון עמ'  12
סלמוניקו / אלפרד שטיינהרדט –… עמ' 
1 9
רק היום / זאב רווח –..
עמ'  26
השוואה: הצגת המזרחי ב"אור מן ההפקר" וב"רק היום" — עמ'  32
סיכום
עמ'  35
נספח: הקולנוע הניאו-ריאליסטי –.
עמ'  38
ביבליוגרפיה -.. עמ' 40